יום שני, 29 באוגוסט 2016

ראה - אנכי נותן לפניכם

ראה אנכי נותן לפניכם..........

המילים שנבחרו לפסוק הראשון בפרשה מעוררות תהיות:
1.      הפניה בלשון יחיד וההמשך ברבים -
"ראה"/ "לפניכם"
 השימוש בפועל "ראה" בניגוד ל"שמע ישראל" בפרשה הקודמת מבקש לומר: אינך נדרש לאמונה-עיוורת, אתה יכול לראות ולחוש בשכלך את המושגים: ברכה-קללה. זאת על ידי שתתבונן בעולם סביבך ותראה להיכן מובילה שחיתות מוסרית, ולעומת זאת מה קורה בעם המונהג על יסודות הצדק והיושר!

2. השימוש בהטיה "ראה" -
יש במילה 'ראה' הטיה של ציווי.  עליך החובה לראות ולהבחין בין ברכה לקללה. להבחין בין הברכה של תקומת ישראל בארצו - "והראנו בבנינו", לבין קללת הגלות.

ההתחלה, שהינה בלשון יחיד כפניה אישית, בעוד  ההמשך בלשון רבים -  באה להדגיש:  הפנייה אליך היא כפרט בתוך האומה, כי בראייה יש יכולת שונה לכל פרט  ופרט, אך ההבחנה נדרשת מהכלל כולו.

אולי כדבר המשנה [אבות ב']: "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך"! מי שזכה למתת הראייה ללמוד ולהבין, אל יחזיק אותה רק לעצמו, עליו להפיץ אותה לאחרים - "ראה אני נותן לפניכם".

המילה "נתינה" שייכת כאן בייחוד לגבי הברכה. לא ניתן  להשתמש במושג 'נתינה' על קללה, אלא ליחידי סגולה המסוגלים "לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה".

בהקשר זה למדתי לאחרונה להבין את פירושו של הרמב"ם ל "שכר מצווה-מצווה". אין לאדם לצפות לשכר-גמול מיידי, אלא עצם העונג בקיום המצווה הנו שכרה. ישיבה ליד שולחן השבת; הסעודה החגיגית והלימוד בצוותא מהווים 'וקראת לשבת עונג' –  עצם קיום המצווה נותן לנפשך את העונג.

והשימוש במילה 'היום' –  [וגם בהמשך, בחומש דברים כז]: "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם". מכאן אחד העקרונות המהותיים בהלכה בישראל – התשובה!  גם אם אתה מושרש בחטא, "היום אם בקולו תשמעו" - - - צפויה לך הברכה והמחילה.

ה"ברכה" אינה מופיעה כאן כניגוד ל"קללה" אלא ב- ו' החיבור, "ברכה וקללה".  כאשר הברכה יוצאת, מיד הקללה נכנסת אל הואקום.

השימוש במושג 'אשר תשמעון' ולא 'אם תשמעון, אומר לנו כי בעצם השמיעה צפונה ברכה, ואילו כאשר אתה אוטם את אזנך ומסרב לשמוע אתה מזמין את המארה. 

תגובה 1:

  1. בוקר טוב

    קיבלתי מחבר דבר תורה יפה:

    הפרשה מתחילה בפסוק: רְאֵה אָנכִי נתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה [דברים יא, כו],
    על הפסוק הראשון בפרשה שואלים חז"ל: מדוע פונה משה לעם ישראל בלשון יחיד: "ראה!",
    הרי קריאה זו נעשית לכל ישראל כמו שכתוב מיד לאחר מכן: "לפניכם" בלשון רבים?
    משיב על כך הגאון מוילנא: משה בא ללמד את עם ישראל מוסר השכל חשוב. אל יאמר היחיד, שמכיוון שהרוב הולכים בדרך מסוימת, יצטרף גם הוא אליהם בעיניים עצומות בלי לבדוק האם דרך זו היא טובה. משה אומר לכל יחיד: "ראה!" - עליך מוטלת החובה לבדוק אישית ולבחון האם הדרך שבה הולכים הרבים היא טובה אם לאו. ולפי תוצאות הבדיקה תבחר לך את הדרך שבה תלך.
    פעמים רבות אנו עושים דברים מכיוון ש"כולם עושים זאת" ומפסיקים לחשוב האם דברים אלו טובים לנו באמת. אנו צריכים לדעת שיכול להיות שהרוב טועה. לפעמים מה שטוב לרוב בני האדם אינו טוב לנו. לכן כל אדם צריך לבחון ולבדוק האם הדברים שהוא עושה הם חיוביים ומתאימים לו ללא השפעות חיצוניות.

    השבמחק