חזק, חזק ונתחזק
נכתב בספר יהושע [א'6-9] : " לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ... ָ חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל-תַּעֲרֹץ וְאַל-תֵּחָת". אמרו על כך הראשונים ונפסק ב"בית יוסף, אורח-חיים קל'ט וברמ"א לומר לכל המסיים עליה לתורה "חזק-חזק", וכך המנהג עד היום בקהילות איטליה ,ובנוסח "חזק-ברוך" אצל יוצאי ספרד., אצל האשכנזים הוא הוסב ל"ישר-כוחכם" ולמענה "כוחכם-יישר" ובהיגוי האידישאי "יאשר-כויח" ומענה "כויח-מייאשר". בספר "פרי-חדש" ][אורח-חיים קל'ט י'א] נכתב:
"לומר חזק בסיום כל אחד מחמשת חומשי תורה לפי הנכתב בגמרא [ברכות לב:]} "ארבעה צריכין חיזוק, ואלו הן: תורה, מעשים-טובים, תפילה , ודרך-ארץ" וכך פסק אבו-דרהם.
בדורות מאוחרים התגבש הנוסח "חזק,חזק ונתחזק" [ערוך השולחן או"ח קל'ט טו] ,במובן נתחזק יחד ונלמד שוב את הסדרה. אצל חלק מיוצאי פורטוגל נהוג לומר :"חזק ונתחזק, חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ל-ה' "!.
אולם לא רק המנהגים שונים, גם המבטא שונה - חב"ד ואחרים נהגו לומר 'ונתחזק' בצירי, אולם מנהג ארץ-ישראל לומר בפתח, לפי הכתוב בספר שמואל ב' [י12] " יב חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד-עַמֵּנוּ....
פרשת מסעי מסיימת את תקופת הנדודים והפיכת שבטי העבדים לעם-ישראל [נשים לב גם למינוח , כאן מכנים אותם "מטות" ולא "שבטים" – כי מטה הוא ענף שנתלש מהעץ והוקצע ,אך כבר אין בו חיים, לעומת השבט שהוא ענף המחובר לעץ ולאדמה ועתיד להוציא עלים ופירות]. הספר הבא – דברים, הוא 'משנה-תורה', חזרה רטרוספקטיבית על אשר היה , וכמובן נוספו בו הדגשים שונים ויש גם שינויים קלם ותוספות, כמו בכל סיכום.
ההוראות לעתיד – לשלב של העלייה לארץ וההתנחלות מובאים בקצרה בפרשה שלנו. הבה נתבונן בהם:
נ וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר. נא דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן. נב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ. נג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ: כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. נד וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ ..." [ במדבר ל'ג 50-54 ]
נשים לב לפירוט: קטע ראשון "והורשתם את כל יושבי הארץ" – כדי להתנחל עליכם קודם כל לחסל את כל הפולשים הקודמים. הקטע הבא "ואבדתם את כל משכיתם ואת כל צלמי מסכתם תאבדו ואת כל במותם תשמידו" המילים כאן הרבה יותר חריפות. לא והורשתם הכולל גם אפשרות גירוש או פינוי, אלא "תאבדו" "תשמידו", כי חשש הבורא הוא מפני ההיצמדות מחדש לעבודת האלילים [תופעה שאכן קרתה ונמשכה עד תקופת יאשיה –מאחרוני מלכי יהודה] וממשיך משה בהתראה חריפה:
נה "וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. נו וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם--אֶעֱשֶׂה לָכֶם..." [במדבר ל'ג 55-56]
ממליץ מאוד על ספרו הנפלא של ד"ר מיכה גודמן "נאומו האחרון של משה" – ,שאינו מש מכיס הטלית שלי כל עוד עוסקים בספר דברים – - אשר האיר עינינו להבנה מעמיקה של התנ"ך ותולדות עם ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה