סיור-לכת זה הנו חוליה בשלשלת הדורות. מימי קדם נהגו היהודים אשר לא הורשו להכנס העירה לסובב מחוץ לחומות ולהתאבל על חורבן ציון.
הד קדום אנו מוצאים בדברי הנוסע מבורדו [שנת 333 לספירה] הכותב: "היהודים הבאים פעם בשנה לקונן על חורבנה".
הירונימוס הנוצרי בשנת 400 בפירושו לספר צפניה כותב: "ביום בו נכבשה ירושלים בימי הרומאים, תוכל לראות המון בא ומתאבל – אנשים ונשים, זקנים וטף... בוכה העם המסכן על חורבן מקדשו... ועוד דמעותיו על לחיו, דורש החייל כסף ממנו, כדי שיוכל להמשיך בבכייתו..."
במדרש 'שיר השירים רבה' נכתב: "אף על פי שחרב המקדש, לא ביטלו ישראל פעמי רגלים שלהם".
על הפסוק בחומש ויקרא [כ"ו פסוק 31] "והשימותי את מקדשם" כותב הפרשן הגדול רש"י (אשר לא מכבר מלאו 900 שנה לפטירתו): "מן הגדודיות – שיירות של ישראל שהיו מתקדשות ועומדות לבוא לשם, אל מקום המקדש".
מקורות רבים מזכירים כי בתקופת הצלבנים [1099-] בה נאסר על יהודים לגור בירושלים, היו היהודים נאספים על מרומי הר הזיתים צופים על העיר ומקוננים. פסוק שהיה שגור בפיהם וקיבלו אותו כפשוטו היה מאמר תהלים [מ"ח פסוק 13-14]: "סובו ציון והקיפוה, שיתו לבכם לחילה, פסגו ארמנותיה, למען תספרו לדור אחרון".
אף אנו בדורנו מקבלים את הפסוק ככתבו ולשונו ואנו סבים-סובבים את ציון, אם כי במקרה המיוחד שלנו אנו מסתפקים בפסגה הקרויה "ציון" (הר ציון),
שתים-שמים לבנו לחילה – לחומות והחל, הן הקיימים והן השרידים,
עולים לפסגת הארמונות (לרובע אצילי בני יהודה במרומי ההר) ומספרים לדור האחרון הנוכחי על תפארת העבר וחורבנו ועל התקוות הגדולות לעתיד.
כדי לא לקפח אישים שזכותם עומדת להם - אזכיר כאן כי את הסיור הזה, פחות או יותר במסלולו הנוכחי, אני מקיים מעל שישים שנה (משנת 1954) והוא נערך בחסות "החברה להגנת הטבע ועיריית ירושלים". לפני קיים אותו במשך כחמישים שנה מורי ורבי פרופסור זאב וילנאי זכרונו לברכה.
במקביל אלי במשך כעשרים שנה היה סיור מודרך של ידידי הטוב ישראל ליפל מטעם ה"חברה". סיור שאכן הקיף רגלית וסובב את חומת ירושלים.
לצערי, ישראל ואני, שנינו קרבנות לאותו גורל, כל אחד מאתנו קיבל שבץ-מח שהותיר אותו משותק חלקית. אני, בעזרתם הנפלאה של בני משפחתי, אשר פשוטו כמשמעו נושאים אותי על כפיים, המשכתי להוביל את מאות האנשים החשים את הייחוד אשר בהמשכת השושלת ובהקפת ציון בליל זה. אך זקנתי ושבתי ולא אוכל צאת ובוא.
איני מחפש ממשיך, כי אני חש שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו, ובעזרת הא-ל בשנים הבאות נעלה לציון ברינה ושמחת עולם על ראשינו. במהרה בימינו אמן.
ומשפט קצר לשומעים המעוניינים לערוך בעצמם סיור חווייתי כזה. נאספים בליל תשעה באב, עם התחלת הצום (בערך בשעה שמונה וחצי) בפתח "חוצות היוצר" ומשם עולים לאורך חומת ירושלים אל הר ציון עד "שער ציון" ומשם נכנסים לחצר "קבר דוד". שם, באולם מהמאה ה-8, אנו ישובים על הארץ לאור נרות, קוראים בצוותא את מגילת "איכה" בניגון המסורתי, ומעלים את קינת יהודה הלוי "אלי ציון". רצוי לבוא בבגדים נוחים, עם פנסים וספר תנ"ך .
ועוד משהו : נכתב "כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בתקומתה", ואכן כך הוא – בלשון הווה, עצם האבל והצער על החורבן הוא ראשית התקומה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה