תשעה באב חורבן עם ישראל
בהיותי נער כבן 18, כאשר חזרתי בליל תשעה באב מאמירת "איכה"
בבכי ונהי תוך היותנו יושבים על עפר הארץ לאור נרות, עליתי ברחוב בן יהודה השומם,
כאשר מרבית החנויות סגורות וחשוכות. והנה כמה חנויות לפני פינת רחוב המלך ג'ורג', בוקעת
מהפתח המואר של אחד מבתי הקפה המפורסמים בירושלים של אז [נדמה שקראו
"מקס"] נגינה רמה ועליזה, ואנשים יושבים ביום הצום ומיטיבים לבם בקפה
ועוגות קצפת. מטבעי אינני מן התוקפנים –האגרסיביים, אך הפעם חשתי פגיעה. העזתי
נכנסתי לפתח בית הקפה, שלפתי מן הקיר את תקע החשמל של הרמקול, והרמתי קולי "בושה
וחרפה. ביום זה כל עם ישראל צם ואבל על החורבן הנורא ואתם חייבים לבוז לנו
בפרהסיה". בעל הבית או אחד המלצרים חש אלי, ליפף אותי בזרועותיו וניסה לזרוק
אותי החוצה. והנה הופיע לידי בחור מזוקן בגילוי ראש, זרק את המלצר החוצה ואמר בקו
רם וצלול: היום זה לא צום דתי, זהו אבל לאומי ואתם אינכם ראויים לחיות בארץ ישראל. סעו לכם לאמריקה ולאירופה
ואל תבואו הנה". לתמהוני אף אחד לא העז לגשת אליו ולענות לו. חלק מהיושבים
התחמקו בלאט מן הקפה והוא פנה לבעל הבית "סיים את החגיגה, הורד את התריסים
וכבה את האורות".
היה נראה שהוא בעל סמכות ואיש העז לערער עליה. לאחר שהקפה נסגר פניתי
אליו ואמרתי לו "תודה לך לי קוראים יצחק זקס ואני חייל בנח"ל". הוא
השיב "לי קוראים ירמי" ואז נפל לי האסימון [אם צריך הסבר לביטוי נא שאלו
אחד הוותיקים]. היה זה ירמי ברדנוב גיבור ישראל, קצין החבלה האגדי של
הצנחנים, עטור התהילה מיחידת 101, אגדה חיה.
אני מביא את הסיפור כדי להבהיר לעצמנו ולכולם, אכן כך הדבר.
תשעה באב הוא יום אבל לאומי-חברתי וכבר חז"ל
עמדו על כך כאשר תהו על הסיבות לשאלה למה חרב בית שני? הנימוק המרכזי שהם נותנים
"על שנאת חינם", על מריבות ומלחמת אחים. גם היום עלינו ללמוד את
הלקח. אנו מצויים בתהליך של תקומת בית שלישי, והוא נתון בסכנה רבה. לא בשל
האויבים מבחוץ אלא בשל התהום מבפנים. כאשר חלק מיושבי הספינה הקרויה 'מדינת ישראל'
מכורים להנאת החושים ולהתקדמות-אישית [קריירה] ואינם חשים בגודל השעה ובמשימה
המוטלת על כולנו – הקמת מקלט לאומי לכל אחינו.
תסלחו לי אם אביא דוגמא ממסגרת אחרת: תאונה אינה קורית, היא נגרמת! על כולנו לקחת לב
ולהשתלב למשימה. כולנו אחים יחד שבטי ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה