אנו קוראים את פרשת דברים תמיד בשבת שלפני ט' באב
– היא שבת "חזון". נראה מדוע:
ברובע היהודי מצוי מרכז הדרכה לתולדות
ירושלים בסוף תקופת בית ראשון –
מרכז 'אריאל' השוכן ברחוב פלוגת הכותל פינת
רחוב שוני הלכות.
במרכזו תצוגה של
דגם גדול [35 ממ"ר] של העיר בימי
בית ראשון עם הטופוגרפיה של אז, נבנה ע"י יהודה ושירלי לוי-אלדמע, בפיקוח
המדעי של ד"ר רבקה גונן.
מופע אורקולי סוקר את התפתחות העיר, ודגם
נוסף מציג את צבא אשור המבקיע את חומת העיר [עשרה בטבת]. בתצוגה פריטים שונים כמו
'ברכת כהנים' [מקברי האצילים], ה'רימון', העתקי כתובות ודגם מערת קבורה'.
[מלכים ב כד 8 עד הסוף]
[ירמיהו נב 12 עד הסוף]
[דברי הימים ב לו 25-21]
כדי
להבין את אשר הוביל לחורבן בית ראשון עלינו להתחיל כמאה שנים קודם, כאשר בירושלים
מלך המלך החזק והצדיק – חזקיהו מלך יהודה אשר התנ"ך מרבה בשבחו, אם כי
מבלי להעלים את הצדדים השליליים, עם כל הטוב שבו – ניתוץ הבמות של ימי אחז אביו והכנסת
לימוד התורה בעם. ברקע של ימי מלכותו מצויה נבואת הזעם של הנביא ישעיהו המובאת
כבר בפרק הראשון [ישעיה א']:
" חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה עַל-יְהוּדָה
וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי
יְהוּדָה. ב שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ
כִּי ה' דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ
בִי. ג יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס
בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. ד
הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֹן--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת ה' נִאֲצוּ
אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר. ה עַל מֶה
תֻכּוּ עוֹד, תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל-לֵבָב דַּוָּי. ו מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-רֹאשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע
וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לֹא-זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה
בַּשָּׁמֶן. ז אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם
שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה
כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. ח וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן
כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה".
התנ"ך
מרבה לספר בשבחו של חזקיהו, ומביא נסים גלויים שנעשו לו – הזזות היום לאחור, הוספת
15 שנות חיים, השמדת צבא אשור. אבל נבואת הזעם נמשכת:
[מלכים ב כ 17-19]: " יז הִנֵּה יָמִים בָּאִים
וְנִשָּׂא כָּל-אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה
בָּבֶלָה: לֹא-יִוָּתֵר דָּבָר, אָמַר ה'. יח וּמִבָּנֶיךָ
אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ, אֲשֶׁר תּוֹלִיד--יקח (יִקָּחוּ); וְהָיוּ סָרִיסִים
בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל".
חזקיהו אכן הצליח לדחות את זמן החורבן,
אך הרקב אשר פשה בעם ובכהנים לא עבר. בהמשך תאור ישעיהו בפרק א':
" י
שִׁמְעוּ דְבַרָ ה', קְצִינֵי סְדֹם, הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱ-לֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה:
יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה', שָׂבַעְתִּי
עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא
חָפָצְתִּי. יב כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת
פָּנָי--מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. יג
לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא--קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי; חֹדֶשׁ
וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד
חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי
נְשֹׂא. טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים
עֵינַי מִכֶּם--גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ: יְדֵיכֶם
דָּמִים מָלֵאוּ. טז רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ
רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ הָרֵעַ. יז
לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ
אַלְמָנָה. {ס}
הקב"ה אינו צמא-דם קרבות, הוא תובע צדק חברתי. אין לו חפץ
בתפילות כאשר הן נאמרות על ידי עושקים. המצב בימי צאצאיו רק החמיר, לכן בא החורבן
הנוראי.
אך נצר משורשיו יביא את הגאולה השלמה, בב"א.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה