בימינו המילה "חסיד" אומרת
שאדם מסוים שייך לזרם מסוים ביהדות. והמילה "צדיק" מתייחסת למנהיג של
חסידות פלונית.
בימי קדם היו המובנים שונים בתכלית.
הגמרא [מסכת ברכות דף ל ע"א]
אומרת: "האי מאן דבעי למיהוי חסידא – לקיים מילי דנזיקין [לומר "מי
שרוצה להיות חסיד – יקיים את הלכות נזיקין"]. אלה דברי רבי יהודה, ורבא אומר:
"מילי דאבות", ואמרי לה: "מילי דברכות".
שלוש דרכים יבור לו האדם החפץ לנהוג
במידת החסידות. לפי רבי יהודה – יהיה זהיר בדינים שבין אדם לחברו.
המהרש"ל מפרש כי אין ביניהם, אלא רק
תיאור דרגות. כדלהלן:
רב יהודה אומר תתחיל ביחסים נכונים עם
הסביבה, דקדק בדיני נזיקין שהם עסקי ממון ורכוש בקהילה.
רבא אומר כי המידות הן המובילות לחסידות.
ואחרים אומרים – נזיקין הם "בין
אדם לחברו", מידות הן "בין אדם לעצמו", ואילו ברכות הן "בין
אדם לבוראו". וקיום שלושתם מביא את האדם למדרגה נפשית גבוהה – דרגת
"חסיד".
בתנ"ך מופיעה המילה
"חסיד" עשר פעמים:
1.
[שמואל
א כ'ב 26] : "עם חסיד תתחסד, עם גבור תמים תתמם"
- [ירמיהו ג' 2] "...לוא אפיל פני בכם כי חסיד אני,
נאום ה'..."
- [מיכה ז' 2]: "אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין..."
- [תהלים ד' 4]: "...וידעו כי הפלה ה' חסיד לו"
- [תהלים י'ב 2]: "...הושיע ה' כי גמר חסיד, כי פסו
אמונים מבני אדם"
- [תהלים י'ח 26]: "עם חסיד תתחסד עם גבר תמים
תיתמם"
7
[
תהלים ל'ב 6]: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך..."
8
תהלים
מ'ג 1]: "...ריבה ריבי מגוי לא חסיד, מאיש מרמה ועולה תפלטני"
9
[תהלים
פ'ו 2]: "שמרה נפשי כי חסיד אני,הושע עבדך..."
10
[תהלים
קמ'ח 17]: "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו"
נראה כי הפסוקים תומכים בפירוש
המהרש"ל.
עם יסוד "תנועת החסידות"
ע"י רבי ישראל בעל-שם-טוב היא כוונה דוקא אל ההמון הפשוט, לשתף אותו ולקרב
אותו, ומובן המושג "חסיד" הפך לכינוי לזה המקבל עליו כמנהיג יהודי ירא
שמים הקרוי גם אדמו"ר או "צדיק". כמובן צדיק כזה עשוי להיות גם אדם
שקיבל את התואר בירושה, ואין בו התכונות המסוימות הנדרשות, אבל רצוי שיהיו בו
ביחוד "מילי דאבות".
[אתיקה ומוסר ואהבת ישראל]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה