ראה - סיוע לדל

אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן:  כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן-לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ.  ה רַק אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.  ....   ז כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר-ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן.  ח כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לוֹ; וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.  ט הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-יִהְיֶה דָבָר עִם-לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת-הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ; וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל-ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא.  י נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ:  כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.  יא כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ..."

בקריאה ראשונה נראית כאן סתירה: בפסוק ד' הוא אומר "אפס כי לא יהיה בך אביון..." וכבר בפסוק ז' נכתב "כי יהיה בך אביון". ובפסוק יא "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". על התמיהה הזו כותב גדול הפרשנים רש"י : "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום – אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום – אביונים בכם...". גדולי הפרשנים ובהם הרמב"ן חולקים על דעתו זו.

ואני מרשה לעצמי להציע קריאה נוספת. אם תקיים הוראה זו כלשונה, של עזרה ואחריות הדדית, לא יהיה מצב של עוני מחפיר בחברה שלכם.

פירוש נאה ששמעתי היום בבית הכנסת מפיו של הוד [בנו של ידידי הטוב רחמים מלמד-כהן], המסתמך על דברי הרמב"ם בפירוש המשניות [פרק שישי מ"שמונה פרקים" מבוא הרמב"ם למסכת אבות]. קודם כל ברכה "לא יהיה בך אביון" הניתנת בתנאי של שמירה על כלכלה חברתית [שמיטת כספים] ומסתיימת בהכרה בטבע האנושי לא במצב האידיאלי אלא במציאות "כי לא יחדל אביון...", כי אתה וחבריך תביאו למצב של  המצאת "פרוזבול" ודרכי עקיפה, כך שאף אם לא תגיעו למצב הנכסף "פתוח תפתח את ידך..."