יום שלישי, 20 בספטמבר 2016

כי תצא למלחמה

כי תצא למלחמה

נכתב: "כי תצא למלחמה על אויביך". התורה אומרת אויביך בלשון רבים, אך בהמשך "ונתנו ה' בידך", היא עוברת ללשון יחיד.
הרב אברהם צוקרמן העלה הסבר סביר: כל מלחמה יוצרת שתי חזיתות – מלחמה באויב החיצוני, ומאבק ב"אויב הפנימי" שהוא בעיקר היצר המסית להפר כל מוסר, להשמיד ולאבד ולשלול שלל. ובפרט שהשלל כולל גם "אשת יפת תואר", אשר בעת מלחמה החיל נסחף אחר יופיה החיצוני בלא לבדוק את אפיה ומידותיה. כי הרי כאשר אדם נושא אשה מבנות עמו בעת שלום הוא חוקר ובודק מה אופיה ותכונותיה, וכאן באשה אשר בהכרח היא שונאת את בני העם הכובש, הוא נסחף אחר מראה חיצוני. כי בעת לחימה רואים את קץ החיים מול העיניים, והיצרים  משתוללים.

יש בין היוצאים למלחמה גם כאלה שהנצחון אינו מעבירם על דעתם, והם יודעים כי "לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
אפילו דוד המלך, שחשב כי הכניע את היצר "לבי חלל בקרבי", נסחף אחר יפת תואר. אך גדולתו של דוד המלך שידע להודות בחטאו.
אף אנו כאשר אנו נגררים למלחמה נגד הצרים אותנו מסביב, נזכור כי ל-ה' הישועה,  והנצחון הוא "לא בכח ולא בחייל – כי אם ברוחי", ואז לא ננהה אחר היצרים והגירויים, והיה מחננו שלם.

אם כי אין גם להסחף אחר ה"גיס החמישי" אשר בקרבנו המטיף ל"טוהר הנשק" ול"מוסר עליון". במלחמה עלינו להשמיד את האויב ולא לטפח אותו. התורה מדברת על מו"מ לשלום בשני מצבים – לפני פתיחת הקרב, לאחר ההכנעה – ולא באמצע הלחימה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה