כי תצא - זכור את אשר עשה לך

במבוא התיימרתי להביא פירושים רק מההיגיון שלי - אבל לא מדויק הדבר, יש מקומות בהם אני נזקק לגדולים, אנשי הרוח  שקדמו לנו. או כמו בקטע זה, למה עלי לטרוח – כאשר הפירוש שלפנינו נפלא וטוב. אלא שנראה לי שלעתים עלי לתרגמו ולהביאו בסגנון של ימינו כדי להפיצו בשם אומרו.

אין ספק שגדול הפרשנים הוא רש"י, אך בהרבה מקרים הוא נסחף וחורג מהכלל שהוא טבע לעצמו "אין מקרא יוצא מדי פשוטו", והוא עמל ליישב דברי מדרש. הוא עצמו הודה בכך כאשר גדול הפשטנים, נכדו רשב"ם, יצא נגדו. ורש"י אמר [לא במילים אלה]:  זקנתי ואין לי כח, נכדי הצודק. ולו היה לי כח הייתי כותב את פירושי מחדש.

אך אני אוהב ומעריץ את פירוש המלבי"ם – לא רק בשל העובדה שהוא היה האחרון והכיר את פירושי קודמיו, אלא בייחוד בשל ההיגיון הצלול והחריף אותו הפעיל ובשל בקיאותו העצומה בלשון העברית.

נראה מה אומר לנו הכתוב בקטע המסיים את הפרשה [דברים כה 17-19]:

"יז זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.  יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח. 

התמיהות רבות הן:

א.    מדוע חוזר המקרא  על אשר כבר נאמר לנו בספר 'שמות'?

ב.     מהי מצוות הזכירה, ואיך מקיימים אותה?

ג.       מה המיוחד בעמלק מכל האויבים הצרים והצוררים?

ד.     מה פירוש "אשר קרך"?

ה.    מדוע מודגש "בדרך"?

ו.       מה המיוחד בצורת הלחימה של אויב זה?

ז.      ומה הקשר בין "ואתה עייף ויגע" להמשך ולא ירא אלוהים? ומי הוא הלא-ירא?

ח.    למה "זכור" וגם "לא תשכח"?

ט.    האם זו מצוות-עשה או "לא-תעשה"?

י.       מה הקשר בין פרשה זו לדברים הנאמרים אחריה [פרשת ביכורים]?

אתחיל  לפי הסדר בפרשה [ולא לפי סדר השאלות], וכאמור אינני מצטט אלא מנסה להסביר מה נראה לי שהמלבי"ם [בפירושו "התורה והמצווה"] התכוון.

בעצם ראשית הפסוק השני היא תחילת הציווי "והיה בהניח  ה' א-לוהיך לך מכל אויביך מסביב". מלחמת עמלק שונה היא ומיוחדת. כי כפי המקובל יש חמש סיבות [או לעתים אמתלות] לצאת למלחמה: א. רצון לכבוש ולהרחיב גבולות; ב. מלחמת מנע, מחשש בפני אויב מתגבר ומסוכן. ג. תגובה להתגרות [מלחמת מגן]; ד. להפגין כח [מה שקרוי בימינו הרתעה]; ה. מלחמת דת.

לגורמים הראשונים מדגיש המקרא "בדרך" - אין כאן שום אפשרות לכבוש טריטוריה, או מלחמת מגן נגד ישראל, שאין להם עניין או אפשרות לתקוף אותו. סוג המלחמה הוא "קרך בדרך", נתקל בך במקרה בנדודיו. עמלק גם לא יצא להראות כוחו וגבורתו. הוא בא מאחור ורצח או זינב בנחשלים – כלומר, נשים בהריון, זקנים ותינוקות, נכים חולים ופצועים. הוא רצה לנצל את העובדה שישראל עייף ויגע. גם לא היתה זו מלחמת דת, כי לעמלק 'אין  אלוהים', הוא עם שגדל על כפירה והמניע למלחמתו היה להוכיח שאין א-ל. בפרשת 'בשלח' נכתב 'היש ה' בקרבו אם אין' ומיד "ויבוא עמלק".

ולעניין המצוות - יש זכירה בלב, ויש הזכרה באמירה, וכאן נצטווינו על שתיהן.

נימוק אחד להביא פירוש זה כאן, לא במקור, כי כאן הוא כתוב בקצת יותר מעמוד, ובמקור הוא משתרע על  כשלושה עמודים...