יום שלישי, 20 בספטמבר 2016

כי תצא - נדרים

נכתב בפרשת השבוע שלנו:
"כי תדור נדר לה' אלקיך – לא תאחר לשלמו, כי דרוש ידרשנו ה' אלוקיך מעמך והיה בך חטא" [דברים כ'ג 22].

הפירוש הפשוט לפסוק זה הוא: אם תגיע לנדור נדר, מהר לשלמו ולא תבוא לידי חטא. אולם חז"ל פירשוהו באופן מילולי: רק אם תמנע מלנדור לא יהיה בך חטא, כי "כל הנודר - אף על פי שקיימה, נקרא חוטא" [נדרים עז עמוד ב].

הרעיון כי עצם קבלת התחייבות על עצמך, אפילו לעשיית דבר טוב, הוא חטא,
מובא גם בפרשת הנזיר [נשא]. הגמרא אומרת כי "נזיר נקרא חוטא על שהזיר עצמו מן היין" [ספרי במדבר ו,יא].

מהו יסוד גישה זו: נעיין בתלמוד ירושלמי [ירושלמי, נדרים פרק ט' הלכה ה']:
"לא דייך מה שאסרה תורה שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים" ?
תורתנו - תורת חיים היא ואין הקב"ה חפץ בסיגופים, ואילו הנודר מונע מעצמו את שהתורה מצפה ממנו - להתמודד עם חיי היום-יום ולהתעלות באמצעותם. עליו לעשות מצוות ולהיאבק עם היצר. קבלת חומרה יתרה ע"י הנדר מצמצמת את עקרון חופש הבחירה, שהיא מטרת קיום האדם. יכולת העמידה בהתמודדות נחלשת על ידי הנדר: "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא". אם תמנע מלנדור ותעמיד עצמך במאבק, הוא יחסן אותך ואז אתה מתרחק מן החטא בכוחך אתה.

הגמרא מזהירה חמש פעמים "טוב אשר לא תדור, משתדור ולא תשלם" [נדרים ל, חולין ב, מנחות פא. ועוד]. הנה אצלנו בבית הכנסת [קהילת 'רננים'] הנהיגו שאין בכלל נדרים בעלייה לתורה, וברכת 'מי שברך'  מסתיימת 'בעבור שהעולה מברך' ללא כל הזכרת כספים [כפי הכתוב שהבאנו לעיל: "טוב אשר לא תדור – משתדור ולא תשלם"].
איני יודע מי קבע נוהג זה, אך הוא הולם ומתאים מאין כמוהו לתפיסתנו את רוח התורה.
[עד כמה שאני יודע, כל אדם הנקרא לעלות לתורה – תורם לקופת בית הכנסת או לקופת הגמ"ח, אם מעט ואם הרבה. בזמנו הדפיסו מעטפות עם כתובת הגזבר כדי להקל על חברים ואורחים. לאחרונה, עם חילופי משמרות הגבאים, שבו לנוהג הישן והחזירו "בעבור שיתן מתנה לבית הכנסת". אמנם נכון, רבו צרכי הציבור... אך האמנם אין החברים מודעים לזאת?]

וברשותכם, אמשיך במעשיה. גדול הפרשנים [לטעמי האישי] היה מ'איר ל'ייבוש ב'ן י'חיאל מ'יכל = מלבי"ם. נולד 1809 נלב"ע 1879. בחייו שימש ברבנות בפרוסיה ומשם עבר לשמש כרב ברומניה [בעיירה בראשוב]. בשבת הראשונה, לפני שעלה לדרוש, פנו אליו הגבאים ואמרו לו – יש לנו בעיה. רבים מאנשי הקהילה עולים לתורה ונודרים צקה בעין יפה, אך אינם משלמים. אנא אמור משהו על כך. בדרשתו אמר הרב - אני בא לכאן מקהילה באשכנז [גרמניה של אז] שם הקהל קרים וקפואים. ראיתי שבהכנסת והוצאת ספר התורה מההיכל הם מצביעים מרחוק ומנשקים את אצבעותיהם. כאן באתי לקהילה חמה. כאן מחבקים ומנשקים את ספר התורה בהתלהבות.
אך שם מנשקים ביד ונותנים ביד – כאן מנשקים בפה ונותנים בפה.

לאחר התחלה זו, לא החזיק הרב הרבה זמן בעיירה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה