נצבים וילך
הפרשה הנקראת בסוף חודש
אלול, לקראת ראש השנה, היא "ניצבים-וילך". בשנה מעוברת נקראת כל אחת מהן
לחוד.
ב"וילך" מובא
אחד העקרונות המיוחדים [ואפשר לומר גם המוזרים] של היהדות: "התשובה" !
"והיה כי יבואו
עליך כל הדברים האלה: הברכה והקללה, אשר נתתי לפניך, והשבות אל לבבך בכל הגויים
אשר הדיחך ה' א-לוהיך שמה, ושבת עד ה' א-לוהיך ושמעת בקולו ככל אשר אני מצווה
היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך" [דברים ל' 1-2].
כנגד ה-'שיבה הכפולה'
[השבות, ושבת] הנדרשת מישראל מובאת תשובת הא-ל: "ושב ה' א-לוהיך את שבותך וריחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר
הפיצך..." [דברים ל' 3]. והגמול: "והביאך... אל הארץ... וירשתה והטיבך והרבך
מאבותיך... ומל... את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' א-לוהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך".
התמיהות העולות למקרא הדברים רבות ושונות:
א. מהות
"התשובה"? האם אדם חוטא ופושע אשר יטען בפני השופט לאחר שנתפס כי
הוא "מתחרט", עוד יקבל פרס?
ב. מדוע נאלצים בני ישראל לעבור את כל התהליך
של ה"ברכה" ו"הקללה" עד הגלות – כדי להגיע לאהבת ה'? האם אינם
מסוגלים להגיע לתחושה זו לפני כניסתם לארץ?
על מהות התשובה וערכה
נכתבו דברים הרבה, ולא כאן וכעת המקום לעסוק בה. נמתין לשבוע הבא – ל"ראש השנה",
ושם לבטח נשמע רבות בנושא.
אשר למצוות "אהבת
ה'" - נציין כי בתורה מופיעה היא רק בספר
"דברים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה