בשידור טלוויזיה הופיע אדם שהציג עצמו כרב רפורמי ותקף את היהדות-התורה
על התאכזרות לבעלי חיים. הוא הזכיר כדוגמא את 'עגלה ערופה. איני רוצה להתחיל את
דברי בתשובה לאותו "רב" אלא רק בצד החיובי-חינוכי של הפרשה.
בתקשורת הכתובה והמשודרת מרבים להזכיר את "קדושת החיים". הבה
נראה מה אומרת לנו התורה על כך [דברים י'א 1-9]:
"א כִּי-יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ,
נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה: לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. ב וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ; וּמָדְדוּ
אֶל-הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. ג וְהָיָה
הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל-הֶחָלָל--וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר
לֹא-עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא-מָשְׁכָה בְּעֹל.
ד וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת-הָעֶגְלָה אֶל-נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר
לֹא-יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ; וְעָרְפוּ-שָׁם אֶת-הָעֶגְלָה בַּנָּחַל. ה וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי--כִּי בָם
בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה'; וְעַל-פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל-רִיב
וְכָל-נָגַע. ו וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא
הַקְּרֹבִים אֶל-הֶחָלָל--יִרְחֲצוּ אֶת-יְדֵיהֶם עַל-הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. ז וְעָנוּ וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת-הַדָּם הַזֶּה
וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. ח כַּפֵּר לְעַמְּךָ
יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ ה' וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל;
וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם. ט וְאַתָּה תְּבַעֵר
הַדָּם הַנָּקִי--מִקִּרְבֶּךָ: כִּי-תַעֲשֶׂה
הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'..."
קראנו וננסה להבין. א. מה האירוע – נמצאה בשדה הרחק מהערים גופת אדם מת
כשעליה סימני אלימות, אך אין לדעת מי הנרצח ומי הרגו. קובעת התורה-ההלכה שיש למדוד
את מרחקי אתר החלל אל היישובים הקרובים. על היישוב הקרוב ביותר לערוך טכס מיוחד
מורכב ומסובך [שלפי ההלכה, שאינה כתובה כאן, חייבים להיות נוכחים בו חברי הסנהדרין
[בית המשפט העליון].
התורה אומרת לנו כאן שעצם מציאת גופתו של קרבן רצח חורגת ממעשה פשע מקומי
והיא בגדר חרפה לאומית. אין הכוונה להטיל אשמה על תושבי העיר הקרובה [כאמור, אין
הוכחות כלשהן] אלא לערב את תושבי הסביבה ולהקנות להם תחושה של חומרת המעשה. זקני
העיר [שברור שאין איש חושד בהם] נקראים לצאת אל אתר הגופה, ולאתר בסיכות ולו שדה
שומם שאינו ראוי לעיבוד [נחל, כלומר ואדי, נחל אכזב] שמעתה ישמש עדות לחרפה. שם
ירחצו ידיהם ויאמרו "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועיניו לא ראו". כלומר,
אם היה לנו חשד כלשהו היינו מונעים את המעשה הנורא [חז"ל בהלכה מחייבים כל
מארח שהבא אליו יוצא לאזור לא מיושב בסביבת העיר ללוותו]. אף שאין אנו יודעים מה
אירע ולמה, יתכן שהוא תוצאה של מריבה בין שתי כנופיות של פורעי-חוק. אין האוכלוסיה
המקומית רשאית להתנער, והזקנים מתפללים ומבקשים סליחה וכפרה לכל עם-ישראל.
סמלי גם שעל ביצוע הטכס ממונים הכהנים-הלוויים תושבי האזור, שאין להם כל
נחלה קרקעית שם.
אין מותו של היחיד נעלם. מי שמת לא מסיבה טבעית, כל הסביבה חייבת להיות
מעורבת ולחוש אשם.
תודה לרבי ומורי הרב עדין אבן-ישראל [שטיינזלץ] שליט"א שהביאנו לחשוב על פרטי הטכס הזה
ומשמעותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה