יום חמישי, 3 בנובמבר 2016

בראשית - קין והבל

אחד הפסוקים  התמוהים מצוי בפרשת בראשית:
בראשית ד פסוק ח
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ:
כל המפרשים ניסו כוחם בהדבקת חלקי הפסוק [ויאמר, ולא אמר מה אמר]. במיוחד מצאה האגדה מקום להתגדר בו. ואודה שאני זוכר במעומעם מילדותי מאמר נפלא של א.א. הלוי [כאן מתאימה אמרתו של רש"י "מקרא זה אומר דרשני"].
אך הפשט הנראה הוא כנראה כדלהלן:
קין, שרקם מזימה נגד אחיו הצעיר, היה צריך לגרור אותו אל מחוץ לבית [להוציאו מפיקוח ההורים], לכן אמר לו 'דבר לי אליך' ובטענת-תואנת שיח הוציאו אל השדה ושם קם להרוג אותו. ככתוב : "ויאמר קין אל הבל אחיו" ואין המשך. מה אמר? ובמה נענה?
בשפה מודרנית היינו אומרים: קין לא האזין למה שיש להבל לומר, הוא פצח במונולוג. אולי לו היו מדברים היתה נוצרת שיחה – והיה נמנע ההרג.

ובכלל, מה היה חטא קין? ובמה היה הבל ה'צדיק'?

רוב המפרשים  מדקדקים בכתובים ונאחזים בכך שעל קין נאמר שהביא "מפרי האדמה". הם טוענים שהביא מן הזיבורית, מן הפרי שעליו היה יכול לוותר בנקל, ואילו הבל הביא "מבכורות צאנו" מן המיטב – כיאות לקרבן.

ושאלה שלא מצאתי מי שמנסה לענות לה - מה עשו ההורים? איך הגיבו?

ומשהו שנתחדש לי השנה [בראשית פרק ד]:
" וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.  ג וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה—לַה'.  ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.  ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.  ו וַיֹּאמֶר ה' אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.  ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּוֹ. "

למה כפל השאלה? נראה כי אכן יש כאן שתי שאלות: למה חרה לך? - למה אתה כועס שלא קיבלתי את מנחתך? ואולי נפלו פניך כי קיבלתי את מנחתו של הבל?


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה