בפרשת השבוע "תולדות" מוקדש פרק שלם לסיפור מעשי יצחק אבינו
בארץ גרר. כדי להבין אותו כראוי, עלינו לדעת את הרקע הגיאוגרפי וההסטורי וכך להגיע
להבנה טובה יותר של הלקחים שיש להפיק ממנו.
ראשית, נסב את תשומת לבנו להקבלה הקיימת בין קורות אברהם בגרר, לקורות
יצחק באותו מקום:
נרענן לעצמנו את הסיפור אצל אברהם [פרק כ'] :
"ויסע משם אברהם ארצה הנגב, וישב בין קדש ובין שור, ויגר בגרר.
ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא. וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה. ויבוא
א-לוהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל.
ואבימלך לא קרב אליה, ויאמר אדוני הגוי גם צדיק תהרוג? הלא הוא אמר לי אחותי היא...
ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות ויתן לאברהם..."
בחומש בראשית פרק כו 1 נאמר:
"ויהי רעב בארץ, מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם, וילך יצחק
אל אבימלך מלך פלשתים גררה ...וישב יצחק בגרר. וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר
אחותי היא כי ירא לאמור אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה, כי טובת מראה היא.
ויהי כי ארכו לו הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא... ויצו אבימלך את
כל העם לאמור, הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת".
נראה מה השינויים :
שינוי ראשון – אברהם דן עם אבימלך מלך גרר, ואילו יצחק עם אבימלך מלך
פלשתים [זה שינוי הסטורי חשוב, כי בעת ההיא היה (לפי דעת כמה חוקרים) הגל
הראשון של פלישת גויי הים [פתרוסים, כסלוחים וכפתורים] אשר באו מאיי הים התיכון
[לפי המחקרים האחרונים כנראה מסרדיניה וסיציליה ובגל השני מכרתים] וכונו כאן
פלשתים. כינוי זה ניתן על ידי העמים תושבי הארץ ומשמעותו "הפולשים". יותר
מאוחר אומץ ע"י ההלניסטים והרומיים, ושוחזר ע"י הקולוניאליסטים הבריטים.
[מרבית החוקרים
מאחרים את מועד הגעת הפלשתים לארץ, אף שבכתובת רעמסס השלישי, תקופת האבות, הם מוזכרים.
אני נוטה להסכים עם דעת מיליקובסקי, המזכיר גל ראשון בסוף תקופת אברהם,
שהגיע מחופי אסיה הקטנה].
[מעניין שהערבים אשר הגיעו לארץ לפני 1400 שנה עדיין מכנים עצמם בגאווה
"פולשים", כאשר הם אולי יודעים למה הם גאים בכינוי זה. אנחנו לא !].
שינוי שני – אבימלך שלח ולקח את שרה אליו, ואילו את רבקה רק ראה אבימלך דרך החלון מצחקת עם יצחק. מעניין שהתורה לא
מזכירה מאיזה חלון נשקף אבימלך - האם מחלונו של בית יצחק או שיצחק ציחק על המדשאה
המלכותית בגרר, מול החלון של החדר הסגלגל.
לכן היה גם שוני בעונש, כאשר אצל אברהם עצר ה' את כל הלידות ואצל יצחק לא
היה כל עונש בפועל.
אצל אברהם: אבימלך
סיפר לעם את אשר קרה.
ואילו אצל יצחק הוא הוציא צו מלכותי הגוזר עונש מוות על כל הנוגע ביצחק
ורבקה.
נמשיך במקרא ונחזור אל אברהם [בראשית כא 25]:
"והוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך ויאמר
אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי
היום. ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית. ויצב אברהם את שבע
כבשות הצאן לבדהן, ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשות האלה אשר הצבת לבדנה?
ויאמר כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת. על כן
קרא שם המקום באר-שבע כי שם נשבעו שניהם ויכרתו ברית בבאר שבע. ויקם אבימלך ופיכל
שר צבאו וישובו אל ארץ פלשתים. ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם. ויגר
אברהם בארץ פלשתים ימים רבים.
נחזור להמשך הסיפור על יצחק בפרשתנו [כא 12] ונראה משהו שונה לחלוטין:
"ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'"
- יצחק אבינו לא היה רק איש מרעה נודד כאברהם וכיעקב, אלא גם חקלאי זורע, העוסק
ביישוב הארץ, כפי שציווהו הא-ל "גור בארץ".
נזכיר את טיבה החקלאי של ארץ צפון הנגב, חבל שקמה-גרר, מכוסה לס - חול פורה
אך שומם, ומים יכולים לעשותו אדמה פוריה מאין כמוה.
[כו 13 והלאה] "ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאד, ויהי
לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה, ויקנאו אותו פלשתים. וכל הבארות אשר חפרו עבדי
אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים
וימלאום עפר. ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. וילך משם
יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם. וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם
אביו, ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם, ויקרא
להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו. ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך, ונאמר תהי נא
אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך. אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך
וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך ה'. ויעש להם משתה ויאכלו וישתו
וישכימו.. ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו
מצאנו מים. ויקרא אותה שבעה - על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה".
יצחק אבינו נדד
באותם המקומות שהיה בהם אביו לפניו, אך הרחיב את גבול יישוב הארץ ויסד מקומות כמו
"באר לחי רועי" וחבל "נחל גרר" [להבדיל מהעיר גרר], "חבל
רחובות" [בנגב המערבי. אגב, אנקדוטה הסטורית גרמה לכך שכאשר התחדש היישוב
הציוני בא"י ונוסד ישוב חדש באזור שומם, ראו בו המוסדות המיישבים את הנגב וכינו
את המקום בשפלת יהודה בשם "רחובות"]. חבל "באר שבע" כבר היה
בו אביו, אך יצחק קיבל מהפלשתים הכרה בזכיותיו עליו, יחד עם ההכרה בזכותו על חברון
ובנותיה.
אם נשווה בין
הקורות עם אברהם לקורותיו של יצחק, נמצא דמיון רב [בשני המקרים התחילו יחסיו
הבינלאומיים בחמדה שרחש מלך המקום לאשה היפה] .
אך נעמוד כאן על
השוני במקרים:
אצל אבימלך של יצחק
מוציא המלך צו מלכותי האוסר על העם "הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת" ולשבחם
של הפלישתים אומר אח"כ אבימלך "באשר לא נגענוך".
וההבדל המדיני:
אבימלך שבימי אברהם היה "מלך גרר", ואצל יצחק היה "מלך פלשתים".
כי בתקופה זו כאמור הגיע גל ההגירה הראשון של 'גויי הים'. עובדה זו מסבירה לנו את
השוני בסגנון המו"מ המדיני. אבימלך
שבימי אברהם מבקש להבטיח את עצמו ומלכותו ומבקש מאברהם "אם תשקור לי לניני
ולנכדי" [כא 23] ואילו מלך פלשתים נוקט בלשון רבים "נכרתה ברית עמך אם
תעשה עמנו רעה" [כו 28]. זאת בהתאמה לשוני בין המשטר המדיני השבטי-אוליגרכי
של הפלשתים-פולשים, לבין המעמד המונרכי של הכנענים.
שניהם בונים מזבח
ב'באר-שבע' אך בימי אברהם היה זה מקום נידח שאברהם נאלץ לנטוע בו אשל כדי לקבל מעט
צל - ואילו בימי יצחק היא כבר עיר מחוז [33] "על כן שם העיר 'באר שבע', עד
היום הזה".
אם נתייחס לרקע המדיני הכולל - אנו רואים מצד
הפלשתים קנאה רבה באיש ועושרו. שנאה המביאה אותם לא להסתפק בסתימת הבארות אלא
במילויים בעפר. ההרס שהם גרמו בא מתוך מגמה לחסל כל ראיה העשויה לתמוך בתביעתו של
יצחק לבעלות על המקום [דבר המזכיר לי בהחלט מעשים של "הפלשתים" של
ימינו, המנסים לחסל בהר הבית וב'קבר-רחל' כל ראיה הסטורית לבעלים ההסטוריים של
הארץ].
יצחק אבינו הגיב -
בדומה למדינת ישראל. סלילת הכביש העוקף את הכביש העוקף הקודם. הוא חפר לעצמו באר
אחרת במקום אחר, ועוד אחת ועוד אחת. אבל בניגוד לימינו הארץ היתה מיושבת בדלילות ולכן
בסופו של דבר גרשו אותו הפלשתים למדבר באר שבע ולא אל תוך הים [גיסי היקר טוען
שיצחק היה בעל נטיות שמאלניות ר"ל].
כדי להשלים את
ההשוואה של אז אל המצב ההסטורי בדורות האחרונים, אצטט מספרו המונומנטלי של ראול
ולנברג "חורבן יהדות אירופה":
"יש שלוש
צורות בהן מתבטאת האנטישמיות: המרת דת מאונס, גירוש, השמדה.
השליטים הנוצריים בזמנו טענו "אין לכם זכות לחיות בינינו כיהודים
[והפתרון "המרת דת"]. השליטים החילוניים שבאו אחריהם הצהירו: אין לכם
זכות לחיות בינינו [הפתרון: "גירוש"]. והנאצים טענו אין לכם זכות לחיות
[הפתרון "השמדה המונית"].
(תודה למורי וידידי הרב פרופסור פנחס פלאי זצ"ל שתרגם
קטע זה].
אם ננתח את קורות האבות נוכל להבחין אצל אברהם – לחץ חברתי וחוסר סובלנות, רדיפה על רקע דתי. יצחק גורש מסיבות חברתיות-כלכליות. ויעקב ניצב מול איומי השמדה מצד עשיו, ואח"כ מצד
פרעה !
יצחק אשר בחר
בהגירה אל המדבר ועסק ביישובו ע"י מציאת מים, קיבל בתגובה את השנאה והמשטמה
"עשק" "שטנה". אם נסתכל בפסוקים במדוקדק נראה כי את הבארות
הראשונות חפרו עבדי יצחק, אך כאשר ראו כי עבודתם יורדת לטמיון, נואשו ונטשו. אולם
יצחק עצמו לא נואש ואת הבאר האחרונה חפר הוא עצמו ולא עבדיו. ואכן דרכו הצליחה ולא
היתה עוד מריבה על הבאר "ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו
בארץ". ואכן אפילו הפלשתים באו אליו וכרתו עמו ברית שלום.
אך הכתוב אינו
מסיים כאן את הסיפור. יצחק ידע כי הסכם שלום אחד לא יביא את הגאולה והוא המשיך למלא
את צו האל "גור בארץ הזאת" [פסוק ג'] והמשיך לחפור בארות ולמצוא מים
חיים "ומעשי אבות סימן לבנים".
ולגבי המיקום של
אותה "גרר", במקרא היא אזור נרחב "...וישב בין קדש ובין שור ויגר
בגרר" [בראשית ב'1]. המקובל כיום: קדש – היא קדש-ברנע בגבול הנגב המערבי
וסיני ו'שור' היא איסמעאליה. מרבית החוקרים מקבלים את זיהוי גרר עם תל-הרור
[אבו-הוריירה] השוכן על גדתו הצפונית של נחל גרר ושטחו כ-150 דונם [נחפר ע"י
אוניברסיטת הנגב בראשות א.אורן ואוניברסיטת בריינדס.] התל הוא בעל מדרונות תלולים
המעוצבים ע"י מערכת ביצורים אדירה וכוללים סוללה רחבה, חומה מסיבית וחלקלקה מצופה
באבני כורכר. אך לדעת מורי וידידי פרופ' יהודה אליצור זהו מקומה של צפת-חרמה [שופטים
א'17].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה