נתחיל בהורים – יצחק מצטייר כאן במילים שנאמרו על יעקב "איש תם,
יושב אהלים". אדם תמים, שקל לעבוד עליו, וכעיוור הוא יושב בבית ואשתו היא
המנהלת, בלי לשתף אותו.
שרה אמו של יצחק היתה דומיננטית, היא שנתנה את הגר לאברהם והיא שאמרה לו
"גרש את האמה הזאת ואת בנה". למזלה הא-ל היה לצידה "כל אשר תאמר לך
שרה, שמע קולה" וכך הנהיגה גם את יצחק בנה שגדל בצילה. רבקה שהחליפה אותה, לא
היתה ישירה אלא מניפולטיבית, ויצחק חי באשליה שהוא הקובע.
יעקב ועשיו רבו כבר בבטן אמם "ויתרוצצו הבנים בקרבה". והיא
החכמה לא בחרה צד אלא "ותלך לדרוש את ה'". האל נתן לה תחזית עתיד שכל אם
היתה מאושרת לשמוע "שני לאומים בבטנך" וכבר אמר לה את הצפוי "ורב
יעבוד צעיר" [אך לא נקב בזמן ועד היום אנו מצפים להתגשמות הנבואה]. רבקה לא
סיפרה ליצחק את חזון ה', והוא שגה בדמיונות על הבן הגדול, השעיר והגברי כדמות של
מנהיג. בעוד יעקב החיוור והמלומד ירש היטב את תחכומה של אמו.
כדרכנו בהבנת המקרא נתעלם מהדרשנות ונתרכז באשר אומרים לנו הפסוקים. ברור
לנו כיום שהדרך הנכונה היא המוסרית [לא זו של עשיו שמוצא פתרון ברצח "ואהרוג
את יעקב אחי"] והתחכום והלימודים עוזרים לנו לשרוד.
אך נשים לב, המקרא אינו אומר בשום מקום "עשו הרשע" [זו אמרה של
המדרש] ואפילו מדגיש את כיבוד האב ואהבת הארץ של עשיו, ומניח לנו ללמוד ולהסיק
לעצמנו את המסקנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה