אודה על האמת, אינני מרגיש נח עם פרשת
'נח'. רק התחיל בורא עולם בחדוות היצירה - ברא עולם ומלואו "וירא והנה טוב מאד",
וכבר הוא מגיע אל "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק
רע כל היום – וינחם ה' כי עשה את האדם, ויתעצב אל לבו" (בראשית ו'
5).
הכל יכול והצופה מראשית אחרית - הביא את
עצמו לחרטה ועצב. מדוע ולמה?
נראה לי כי יש כאן מסר המופנה אלינו. הא-ל
אינו מעוניין להיות כח עליון מרחף וערטילאי ולא ריבון כפייתי – הוא רוצה להיות
מעורב בחיי האדם אותו יצר וכואב לו בראותו את יציר כפיו משתמש בחופש אשר ניתן לו -
כדי להרע.
הפשע הנורא היה "ויראו בני
האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו". כבר
בתחילת ההסטוריה בני האדם חיו במעמדות: היה מעמד חלש והיה מעמד עליון
וחזק שבו היו כלולים השופטים והשוטרים – 'האלוהים' בלשון המקרא. ואלה הרשו לעצמם לגזול
את בנות החן של המעמד הנמוך ובכך להשחית את כל מגמת הבריאה. האל יצר את האדם
המסוגל לאהוב, לכן 'זכר ונקבה ברא אותם', ובאו האלימים והפכו את האהבה לתאווה. בכך
סולף רצון הבורא. המצב הגיע עד כדי ההחלטה: "אמחה את האדם אשר בראתי מעל
פני האדמה". אבל הנה הבקיע שביב אור "ונח מצא חן בעיני ה'"
– לנח היו אשה אחת ובנים שלושה ובתוך כל השחיתות והתועבה שמר על קדושת המשפחה. ואז
החליט הבורא לתת צ'אנס נוסף. הוא יברא את העולם מחדש. המבול מחה את כל היקום מלבד
את המשפחה הנכונה, שהסתגרה בתיבה עם החיות והעופות. ובתום המבול: "ויאמר
ה' אל לבו לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא
אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. עוד כל ימי הארץ..." הא-ל כרת ברית
עם בני האדם הקרויים מעתה "בני נח". הוא מצא כי הכל טמון בחינוך וכדי
לחנך הציב כללי יסוד – חוקים הקרויים "שבע מצוות בני נח" והם חובה כללית
על כל אדם באשר הוא אדם.
שבע המצוות הן (לפי מסכת סנהדרין דף
נו):
1
איסור עבודה זרה – הכרה בא-ל
2
איסור גילוי עריות – הכרה בקדושת התא המשפחתי
3
איסור שפיכות דמים – על רצח אין כפרה (קדושת החיים)
4
איסור ברכת ה' – לשון נקייה לאיסור קללות וגידופים
5
איסור גזל – קדושת הקניין הפרטי
6
חוק ומשפט – הצורך לחיות במערכת חוקים תקינה (מניעת אנרכיה)
7
איסור אכילת אבר
מן החי – צער בעלי חיים, קדושת החיים גם בחיות
לאחר שמצוות אלו נעשו ליסוד אוניברסלי לאנושות
כולה, חלפו עוד עשרה דורות עד לבנייתן של חובות ומצוות נוספות הבאות לזכך ולטהר –
והן ניתנו רק לעם סגולה, לצאצאי אברהם אבינו אשר הגיע להכרת האל ומהותו. אבל - זו כבר הפרשה הבאה.
ובכל זאת נזקקה האנושות לאות,
ה"קשת" – כי נכדו של המנהיג מהר להשחית ולהיסחף אחרי יצרו – כנען בנו של
חם שוב העלה את התאווה לדרגה עליונה. בתורה נכתב סתמית "גילה את ערוות
אביו", דבר שבמקומות אחרים במקרא פורש כבא על אשת אביו, אבל כבר חז"ל לא
הרגישו נוח להעלות תאווה כה עזה וסוחפת לסבתא שלו, והם פירשו לפי שתי גרסאות:
א. כאשר ראה את סבו שיכור וערום – בא עליו.
["רבעו"] והעלה את ההומו-סקסואליות לסדר היום.
ב. פירוש קיצוני יותר היה
"סרסו", הוא מתוך חשש מתחרות לשליטה על העולם סירס את סבו, שלא יביא עוד
צאצאים [אם כי עלי להודות שהפירוש של בא על אשת סבו משתלב יותר טוב עם המשך פסוקי
המקרא].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה