נח - איש צדיק תמים היה בדורותיו

היום סיימתי לשלוח לקוראי [כלומר אני מקווה שהם קוראים] את הרהורי ופרשנותי לפרשת "לך-לך". ועדיין מציקה לי פרשת "נח", שנראה לי כי עשיתי לה עוול – כי כתבתי והתרכזתי בכל הדברים המשניים ופסחתי על העיקר – מי ומה היה נח?

התורה מעידה עליו [בראשית ו 9 ]: "ט אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ.  י וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת..."

הרבה צדיקים מוצגים לפנינו בתנ"ך, והרבה מהם עוטרו בתארים, אך רק נח זכה לשלל התארים הללו [איש – צדיק – תמים] ובכל זאת מביא לנו גדול הפרשנים, רש"י, את מדרש  חז"ל: "יש מרבותינו הדורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר ויש הדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום..." בדקתי את המקורות - תלמוד בבלי, סנהדרין דף קח ע"א, ואין שם ביטוי חריף כזה.    

גם לפי ההרחבה בבראשית-רבה [פרשה ל']: "...ר' יודה אמר בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו של משה או של שמואל לא היה [נחשב] צדיק. ומביא המדרש משל, שאני מביא את תרגומו מארמית: לאחד שהיה לו מרתף של יין, פתח חבית ראשונה ומצאה חומץ, שניה ומצאה חומץ, שלישית ומצאה קוסס [כלומר נוזל תוסס, עדיין לא חומץ]. אמרו לו קוסס הוא! אמר: יש טוב ממנו? ענו לו – לאו, כך בדורותיו היה צדיק! ר' נחמיה אמר ומה אם בדורותיו היה צדיק, בדורו של משה על אחת כמה וכמה. [משל] לצלוחית של פוליטון [בושם] מוקפת צמיד-פתיל ומונחת בין הקברות וריחה נודף, אילו היה חוץ לקברות כל שכן.

על המשל הראשון אומר המדרש: בשוק סמייא צווחין לעוירא 'סגי-נהורא' ולזעירא בירבי [תרגום: בשוק העיוורים קוראים לעיוור בעין אחת 'בעל אור גדול', ובשוק הקטנטנים קוראים לגמד – גדול]. כלומר – הכל יחסי.

במשל השני, גם רבי נחמיה דורש את המילה 'בדורותיו', וגם הוא טוען שהכל יחסי, אך מביא את משל הבושם שגם בהיותו בכלי נעול ופקוק ריחו גובר על ריח הקברים סביבו, אם יפתחו אותו לבטח יהיה ריחו נודף יותר.

לי אישית נראה שמדרשים אלה מראים יותר את גישותיהם המוקדמות של אותם דרשנים, וכדי להגיע לכוונת הכתובים יש לעיין באשר התורה עצמה כותבת. אך לפני שנפתח בזאת, משהו משלי: לי נראית אישיותו של נח – אישיות מורכבת, והמילה 'בדורותיו' היא אכן המפתח.

נח אכן חי בשני דורות הפוכים וקיצוניים זה מזה, כך נראה מהכתובים. אך יש לי ווידוי אישי  – ידיד נעורים היה לי ושמו אלחנן מאיר זצ"ל, היה צעיר ממני בארבע שנים, כך שהייתי מדריך שלו בתנועת הנוער "עזרא". שם למדתי להוקיר אותו. גם עליו ניתן לומר "בדורותיו" 36 שנים שימש יועץ פסיכולוגי לבחירת מקצוע במכון "הדסה" בירושלים ולאחר מכן פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת בן-גוריון. בדור הבא נטש את האקדמיה ועבר ללמוד בישיבת "עתניאל' בדרום הר חברון, שם גם הוציא ספר "ניתוח פסיכולוגי על דמויות משנה בספר בראשית". אני זכיתי לקבל את המחקר לא בספר כרוך אלא במערכת חוברות דקיקות, שעיינתי בהן ברפרוף. כעת הן היו יכולות להועיל הרבה. אבל נחזור לנח.

המידע הראשון על דמות זו נמסר לנו כבר בפרשת בראשית, הוא היה בנו של למך, נכדו של מתושלח, ונינו של חנוך שחי 365 שנים. ולזאת נח גם זכה להיות אתו בחייו. רק על חנוך ונח נאמר במקרא "ויתהלך חנוך את הא-לוהים" כמו שנכתב  גם על נח [בשונה מאברהם עליו אמר הא-לוהים "התהלך לפני"].

מעניין במיוחד המידע על לידתו של נח בפסוקים הבאים [בראשית ה' 28-30]: "כח וַיְחִי-לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בֵּן.  כט וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר:  זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'. ל וַיְחִי-לֶמֶךְ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  לא וַיְהִי כָּל-יְמֵי-לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיָּמֹת..." 

קראו לו בשם המהווה מעין תחזית נבואית, דבר שאינו שכיח.

נחזור לביטוי "בדורותיו". הדור הראשון לתוכו נולד נח מתואר במקרא בצורה קיצונית: [בראשית ו 1-8]: " א וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם.  ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.  ג וַיֹּאמֶר ה' לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.  ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם:  הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם... 
ה וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם.  ו וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ.  ז וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם:  כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.  ח וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'."

לפי התיאור הזה אין מקום לספק לגבי מעמדו של נח – רק בזכותו אנו חיים היום. כולנו בני-נח.

לדעתי המילה "תמים" אצל נח אין פירושה כמו על צדיקים אחרים "שלם" או "מושלם" – אלא ישר ואפילו כמעט נאיבי, לכן הוא "מצא חן בעיני הא-ל" הדורש גם מאתנו "תמים תהיה עם א-לוהיך". אך נח עבר חוויה מעצבת בעת המבול, וכאשר יצא הוא כבר היה חצוי בדעתו. מתארת התורה [בראשית ח' 20-21] כי נח בצאתו מן התיבה, חרף מראות הזוועה והפגרים מסביב, הקים במה-מזבח והגיש קרבן הודיה לבורא.

אך כבר בעמוד הבא הוא קרוי "איש האדמה" והוא מתחיל בעבודות השיקום – נוטע כרם – וכבר נאמר עליו "ויחל נח", שלפי הבנתי עבר לחיי חולין. ועם זאת שהתורה מעידה עליו שהיה צדיק "בדורותיו", בשתי התקופות הוא מכין יין, שותה ומשתכר - תרופה המקובלת גם היום למקרי טראומה אצל תמימים, שהיא בעצם מעין בריחה, מפלט, לעומת המוצא של התחזקות באמונה שהתורה נותנת לנו !

ובכל זאת תמוה מאד איש שהתורה חוזרת ואומרת עליו "ונח מצא חן בעיני ה'" וגם "איש צדיק תמים היה", לחפש עליו חסרונות עד כדי ביטוי "לא היה נחשב לכלום". למה ומדוע?