תולדות

שבת שלום מורי ורבותי, פרשת השבוע שלנו מתחילה במילים: "ואלה תולדות". כיום אנו משתמשים במילה זו במובן 'קורות' ואילו בתורה משמעותה – 'הנולדים', הצאצאים. כי אכן כך נאמר כאן 'ואלה תולדות אברהם - אברהם הוליד את יצחק'. כלומר, הכתוב מבקש להסב תשומת לבנו לגנטיקה. אינני גנטיקאי ואין כוונתי ללמוד וללמד מדע זה, אלא רק לנסות להבין מה פרשה זו מנסה להשמיע לנו בנושא.

איני מביא מדרשים או פרשנים אלא את המשתמע מן הכתוב בלבד:

לכאורה, אופיים ומהותם של שני אבות-אומה אלה שונה לחלוטין:

אברהם – היה איש מחשבה, אבי-המונותיאיזם ואבי-ההומניזם. מעצמו הכיר את בוראו כבר בגיל שלוש [לפי המדרש]. היה בו יצר נדודים חזק, לא זו בלבד שבא מחרן דרך ארם לישראל, אלא המשיך למצרים וחזר ממנה. גם בארץ ישב באלון מורה אשר ליד שכם: "ויאהל עד חברון". אחר העביר את מקום מגוריו למדבר באר-שבע. אברהם גם היה מנהיג מלחמתי שהחזיק צבא פרטי של 318 איש ובמלחמה הגדולה, מלחמת העולם של אז, ניצח את ארבעת המלכים אשר ניצחו את חמשת המלכים והיה למלך המלכים ולכהן. אברהם עסק רבות בהטפה ובגיור והיה מכניס אורחים מאין כמוהו.

אם נבחן את הדברים נראה שיצחק אבינו היה בדיוק המהות ההפוכה - לא רק שלא נדד, אלא מימיו לא יצא את גבולות ארץ כנען [ארץ ישראל]. במקום לנדוד עם הצאן היה לעובד אדמה וגם כאשר גרשו אותו [עבדי אבימלך] התיישב בארץ גרר, מרחק קצרצר. כאשר התגרו בו הפלשתים, לא רק שלא השיב מלחמה, אלא נקט במו"מ דיפלומטי. אין לנו שום רמז על היותו מנהיג או מטיף. מהכתוב נראה שהיה איש בית, בפרט בזקנותו[ [כאשר גם התעוור].

נמשיך אל הדור השלישי – אל יעקב ונמצא את כלל התכונות הגנטיות של שני ההפכים גם יחד. נודד הרבה עם הצאן, מומחה בתכסיסי מלחמה ודיפלומטיה גם יחד. אמנם צבאו של יעקב לא הגיע לממדי הצבא הפרטי של סבו אברהם, אך היה רב דיו כדי לחלקו לשני מחנות.

ואנחנו, צאצאי אברהם יצחק ויעקב, נמצא בכולנו את הגנים שחז"ל הבחינו בהם ופרטו לנו: "ישראל רחמנים בני רחמנים" ו"תורה מחזרת על אכסניה שלה" [אחר 3 דורות של תלמידי חכמים]. אוסיף פרט מהשטח המקצועי שלי: מנין היהודים הגרים בדרום-אפריקה הוא כאחוז אחד מכלל האוכלוסיה, אך משקלם בין הטסים בחברות התעופה שם מתקרב לתשעים אחוז.

את החלק האחר של המורשת קיבלנו מארבע האמהות, שגם הן כה שונות האחת מרעותה.

שרה – נראה מהפסוקים שהיתה אשה דומיננטית, עד שאפילו את אשתו השניה של אברהם בעלה – הגר – היא אשר בחרה, והיא אשר גם החליטה על הפסקת הקשר, עד כדי "גרש את האמה הזאת ואת בנה", וזכתה לגיבוי מלא של הא-ל אשר אמר לאברם  "כל אשר תאמר לך שרה, שמע בקולה"!

רבקה – השיגה את שלה לא ע"י הוראות חדות אלא בכח מניפולציה ותחכום.

רחל – שמרה על עצמאותה ע"י ביצוע מעשים בלתי צפויים, כמו גניבת התרפים.

לאה – שהיתה במעמד הנחות של האשה השנואה, ניסתה לרכוש מעמד בזכות כושר ההולדה.

צד שווה לשלוש האמהות הוא היותן עקרות, ישועתן באה רק מכח התפילה.

אני קצת מסתכן ומעז לבדוק גם את היחסים בין הזוגות. אצל אברהם נראה שהיה נתק מסוים. כאשר שרה נפטרה היא גרה בחברון ואילו הוא נאלץ לבוא מבאר שבע "לקבור את שרה ולבכותה". מסייעת למחשבה זו העובדה שאברהם החזיק פילגשים. התורה מציינת בשם רק את קטורה, אבל מזכירה באופן כללי "ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות וישלחם". יעקב החזיק ארבע נשים ואת יחסיו עם רחל ולאה כבר הזכרנו.

היחיד שהיתה לו רק אשה אחת בחייו היה יצחק. על סמך הגנטיקה המוזכרת אפשר גם להניח כי לא היה זה דוקא מתוך בחירה, אלא רבקה היא שלא אפשרה. סביר להניח גם כי רבקה היתה המניע מאחורי חוסר רצונו של יצחק בקרבתן של בנות כנען.

ליצחק ולאשתו רבקה - אחות לבן הארמי - נולדו תאומים שאחד מהם, יעקב, מהווה את המשך אבות האומה, ואילו אחיו התאום עֵשָׂו משמש כסמל לצורר ואויב, עד כדי הבטחה לעתיד "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עֵשָׁו". כלומר, התכונות העוברות בירושה הן רק תכונות יסוד, בכל היתר תורת ישראל מושתתת על 'חופש הבחירה'. מי שבוחר בדרך זו – יכול להיעזר בתכונות המולדות ולנצל אותן בהתאם לדרכו.

אם אכן קיימות תכונות המאפיינות את העם הזה, צאצאי אברהם יצחק ויעקב, אין הן חד-משמעיות. הטווח כה רחב ומותיר מקום לווריאציות. תכונות יסוד אחדות ניכרות בעמנו מאז ומעולם: "רחמנים בני רחמנים", נטיה ורצון ללמוד, נטיה לנסיעות ולנדודים, ועוד.

ובעניין התולדות והגנטיקה - אבקש להזכיר לידידי, מורי ורבותי,  רעייתי ואני עוקבים בעניין רב אחר נכדותינו הקטנות, הבכורה - שהחודש [מרחשוון תשע"ג] מלאו לה שמונה שנים תמימות, ואחר אחותה השניה, בת השבע, והקטנה בת הארבע, ומנסים למצוא בהן קווי דמיון גנטיים ועד כה לא הצלחנו. הן כה שונות אחת מהשניה, אם כי ברור שכולן נסיכות יפהפיות והסבא מאוהב בהן עד כלות.