שבת
שלום רעי וידידי, יש לי בקשה אליכם, נסו
נא להינתק מהפרשנות המדרשית המקובלת, ולעקוב אחר הדברים כפי שנכתבו במפורש
בפסוקים.
לא
שיש לי ח"ו איזה שהוא זלזול בפרשנים הגדולים, להפך. אלא נראה לי שכך אמורה
להיות דרכה של לימוד תורה – "שניים מקרא ואחד תרגום" [כלומר לדעתי על כל
לומד לקרוא את המקרא פעם ושנייה ולנסות להבין לפי תפיסתו, ורק אז לעבור לפרשנים
לדורותיהם].
הנושא
המרכזי בפרשה הוא הסכסוך בין האחים התאומים – יעקב ועשו,
סכסוך
אשר החל עוד בבטן האם: "ויתרוצצו הבנים בקרבה" [כה22]. ואכן אומר
לה הקב"ה שכך יהיה גם לעתיד: "ויאמר ה' לה: שני גויים בבטנך ושני
לאומים ממעייך יפרדו" [כה 23]. בהמשך נאלץ יעקב לברוח לארם-נהריים
מפחד אחיו שהאשים אותו במרמה. נשים לב שאין בתורה כינוי כמו
"עשו-הרשע",
והקב"ה אומר 'שני לאומים', מבלי לתת עדיפות.
השאלה
הצצה לעיני כל הקורא את הפסוקים היא בדברי רבקה בפסוק:
"והבאת
לאביך, ואכל, בעבור אשר יברכך לפני מותו" [כז 10].
רבקה
עושה לכאורה מעשה שלא ייעשה - היא דוחפת ומקדמת את בנה הצעיר על חשבון אחיו הבכור
בתחבולת עורמה. מנצלת את העיוורון של יצחק בעלה למעשה רמאות. הבה נקרא שוב את
הפסוקים [בהשמטות]:
"ויהי
כי זקן יצחק... ויקרא את עשו בנו הגדול... ויאמר: ..צא השדה וצודה לי ציד ועשה לי
מטעמים כאשר אהבתי, והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות. ורבקה שומעת...
ורבקה אמרה אל יעקב... שמע בקולי... לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים
ואעשה אותם מטעמים.. והבאת לאביך בעבור אשר יברכך לפני מותו" [כז 1-10].
האם
זהו המעשה המוסרי הישר וההגון? האומנם יש
תוקף לברכות המושגות במרמה? כאשה חכמה היה
צריך להיות לה ברור שעשו יחזור מן הציד והמרמה תתגלה, ויעקב יקבל קללה [וכך אכן
אומר יעקב: "והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה" כז 12].
כדי
להבין מה ניצב ביסוד המעשה נחזור ונקרא את פסוקי המפתח [כה 27-28]:
"ויגדלו
הנערים ויהי עשו איש יודע ציד.. ויעקב איש תם יושב אהלים, ויאהב יצחק את עשו כי
ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב".
המקרא
אינו מפזר פסוקים סתם, כל מילה מהושבת ומדוקדקת. המקרא מעלה את הוויכוח הארוך בין יצחק לרבקה. על מה
נטוש הוויכוח?
על
יסוד מהותי ביהדות – על חינוך הבנים, על עתידם והציפיות מהם:
כאשר
גדלו הנערים התבלט השוני ביניהם. תכונות מנוגדות עד כדי קוטביות.
עשו,
נמשך אחר הפעילות התרבותית הרוחשת בארץ כנען ואינו ממשיך במהפכה הרעיונית אשר החל
בה אברהם והמשיך בה יצחק. הוא להוט אחר הזדמנויות כלכליות הבאות לו מן השטח (ציד
עשיר). רבקה, בחושי אם מחודדים, מבינה כי עתיד המורשת טמון רק ביעקב הצעיר. לכן רבקה
ככל אם אוהבת את שני בניה אך מעדיפה את יעקב אשר יבנה את העתיד על בסיס מורשת
אברהם.
יצחק,
שגם הוא אהב את שני בניו, הכיר היטב את מעללי עשו אך אילץ את עצמו לאהוב את בנו
הגדול והחסון [לכן משתמש המקרא בהטיה 'ויאהב', בניין פעיל, יו'ד
בסגול ואל'ף בחטף סגול] בניגוד לרבקה אשר היא 'אוהבת' את יעקב [זמן הווה]. יצחק
מסרב להתייאש מבנו ומאמין שחינוך טוב יעלה אותו לדרך המבוקשת. סייע רבות לתקוותו
זו - כושרו הרטורי של עשו "כי צייד בפיו".
יצחק
מתעלם מעצתה של רבקה, אפילו כאשר בגיל מבוגר מנחית עשו מהלומה על הוריו: "ויהי
עשו בן ארבעים שנה, ויקח אשה, את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי, ותהיינה
מורת רוח ליצחק ולרבקה" [כז 34-35].
יצחק
החליט בכל זאת למנות את עשו למנהיג, לדעתו הבכורה היא גזירה משמים, ואפילו אם היא
של שבריר דקה. מענק הברכות הוא סמל להכרה בו כמוביל מורשת אברהם.
האומנם
יכולה רבקה ברגע גורלי זה לתת לבעלה, המפגין עיוורון לא רק פיזי אלא גם רגשי, לאבד את הסיכוי
להקמת עם במורשת אברהם? לאפשר למסכת ההונאה שטווה עשו במשך שנים לעבוד על אישה
הצדיק-תמים [שאינו מסוגל לתפוס כי העברת המנהיגות לעשו תנתק ותשים לאל את כל אשר
בנו ויצרו אברהם ויצחק].
נותרה
לה דרך אחת להמחיש ליצחק כמה קל להונות אותו, לרמותו ולהוליכו שולל, ואז אולי יבין
מה עשה לו עשו כל השנים.
יעקב,
שהיה "איש תם", נאנס למלא מצוות אמו אשר כאן העזה והפעילה את השפעתה - ואכן
ניצחה.
כאשר
עשו ניצב לפני אביו מתאר הכתוב "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד"
[כז 33].
הוא
הבין שטעה באבחנת עשו כל חייו ולכן היתה מסקנתו 'גם ברוך יהיה' על
יעקב.
אחד
הדברים המיוחדים בפרשה זו היא תופעה המוזכרת לראשונה בתורה [כ' 22-23]: "ותלך
לדרוש את ה' ויאמר ה' לה: שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו. ולאום מלאום יאמץ
ורב יעבוד צעיר".
רבקה,
אשר ידעה ישירות מפי הא-ל כי "רב יעבוד צעיר", עשתה הכל לקיים דברי
הא-ל.
אכן
בראשית דברי ביקשתי להתנתק מן הפרשנים השונים, אבל כאשר עברתי לתרגום, למפרשים
השונים, מצאתי כי רבנו שמשון רפאל הירש מפרש בדיוק בדרך זו.
ועוד
דבר לי אליכם, יצחק זה הניצב לפניכם זכה והתאומים שנולדו לו [חגי וחגית שיחיו],
שניהם ממשיכים במסורת אבות.
השושלת
נמשכת, ובמהרה בימינו יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה !
:"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה