יום חמישי, 29 בדצמבר 2016

מקץ - מקץ שנים

מקץ שנים

"וירא יוסף את אחיו ויכירם, ויתנכר אליהם, וידבר אתם קשות... ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" [בראשית מ'ח 7-8].

שאלות הצצות מאליהן: איך באמת האחים לא הכירוהו? ומדוע התנכר יוסף אליהם?
ידידי ומורי פנחס הכהן פלאי זצ"ל העלה הצעה נועזת לביאור, הצעה הנראית לי כפשט, ולכן ראויה להפצה ולהרהור נוסף:

יוסף לא רצה כלל לחשוב על אחיו הבוגדים בו, הוא רצה להתנתק מהם ומזכרם! מבן אהוב וחולמני הפך בעטים לעבד עבדים, אשר ניצל רק בזכות יכולתו לפתור חלומות וכשרונותיו הניהוליים והכלכליים.
מעמדו כרועה צאן עברי בן-מיעוטים - השתנה, ועתה הריהו משנה-למלך היוצא במרכבת פאר, רביד זהב לצווארו, והוא מושל בכל ארץ מצרים. הוא מברך על השינוי, נישא לנסיכה יפהפיה וקורא לבנו הבכור 'מנשה' - כי נשני א-לוהים [כלומר, בעזרת הא-ל הצלחתי לשכוח את עברי]. הוא רוצה להתעלם מקורות ילדותו, והנה מופיעים אחיו ומעלים בו זכרונות קשים וסכנה למעמדו. אבל אז מעלה יוסף את החלומות אשר חלם [בראשית מ'ב 8] והוא חוזר לעמו ולמשפחתו!

בשבוע של 'מקץ' אנו חוגגים את חג החנוכה שבא לזכר תקופה בה דור שלם רצה להתנכר ולהתייוון, ורק חזון של משפחת כהנים אחת הביא לחנוכת המקדש ולחזרה של העם לדתו ולמהותו ההסטורית.
אגב, אשר לחלומות, אלה מומשו! לא רק שהאחים השתחוו ליוסף אלא גם ל'אלומתו'.

בכלל ספר 'בראשית' מלמד אותנו להתייחס לחלומות ולא לזלזל בהם.
חלום הוא השאיפה של אדם, לעתים שאיפה שהוא אינו מספר אותה אפילו לעצמו! ובחלום היא באה אליו בצורת סמל. לרוב אדם אינו יודע לפרש כראוי את הסמל, אבל אדם חייב שתהיה לו שאיפה, אפילו אם היא נראית דמיונית, לא מציאותית,  לא נראה סיכוי לממש אותה כרגע. ללא חזון אין תכלית.
רק חשוב להיות ריאלי, ולדעת להבחין בין חלום לבין המציאות.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה