הפרשה
פותחת בנאום ארוך וערוך היטב של יהודה. נראה כי התורה בכוונה מאריכה בו למען נלמד
כיצד עלינו לערוך את טענותינו [בראשית פרק מד פסוקים 18-38].
יהודה פותח בסקירת המצב, אך נשים לב - הוא אינו מספר בדיוק כפי שנמסר לנו בפרשה
הקודמת, הוא סלקטיבי ומעדיף להסתיר ולהעלים את אשר עלול להזיק לבקשתו. אינו שוכח
לרגע שהוא מייצג משפחה נזקקת הבאה מארץ רחוקה, ומולו ניצב שליט מצרים (כלכלן בעל
שיעור קומה עולמי ומארגן בחסד, שליט אשר מאחריו כל עצמת האימפריה המצרית).
לכן
הוא פותח ב "אדוני שאל את עבדיו: היש לכם אב או אח?" כאשר
לפי הפרק הקודם התחיל יוסף את פגישתו הקודמת אתם ב-"מרגלים אתם! לראות את
ערות הארץ באתם" [מ'ב 9], שם אומר יוסף: "בזאת תיבחנו, חי פרעה,
אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה". לעומת זאת כאן אומר יהודה:
"יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן ואחיו מת, ויוותר הוא לבדו לאמו ואביו
אהבו".
יהודה
מסיט את הדברים למישור הסנטימנטלי. גם כאשר הוא מצטט כביכול את דברי יוסף, הוא
מוסיף: "ואשימה עיני עליו". מכניס את יוסף למחויבות שכלל
לא נאמרה, וגם מוסיף דברים שכאילו נאמרו על ידי האחים "ונאמר אל אדוני לא
יוכל הנער לעזוב את אביו, ועזב את אביו ומת". יהודה מציב את השליט הזר
במצב שהוא כאילו מעוניין במשפחת הישראלים ובמיוחד בקטן שבה. ובסיום הוא מציע פתרון
– הוא נותן את עצמו כעבד במקום הנער.
יוסף
שמטרתו היתה לבחון את אחיו, האם הם קשוחים? ומה מידת האחווה ביניהם? קיבל תשובה, ויוסף
אכן נשבר ולבו נפתח.
מכל
בני יעקב ניחן יהודה בסגולה של התעוררות וזקיפות.
אם
בסוף הפרשה הקודמת, הוא ככל אחיו נראה מיואש ואמר "הננו עבדים לאדוני", כאן
הוא מתעורר ומדבר באופן ברור, המאלץ בסופו של דבר את יוסף להתוודע אל אחיו.
רעיון
זה נרמז בזוהר [בראשית רלז] על הברכה ליהודה "גור אריה יהודה": 'אם גור
אינו אריה' אלא "בקדמיתא גור ולבתר אריה" [אומר הרב אשלג בפירושו
'הסולם' –מתחילה 'גור' מלשון 'ויגר מואב', חושש וירא אך התעשת והתמלא עזוז כאריה].
שמעתי הסבר של הרב גרוסמן ממגדל העמק, כי יוסף אשר
קיבל את חלומותיו כהנחיה ממרום, ראה חובה על עצמו לקיימם. היות והחלום הראשון היה
שאחת עשרה האלומות משתחוות לאלומתו, לכן דרש להביא אליו את בנימין ולא הסתפק בעשרת
האחים.
לחלום
השני בו השמש והירח עם הכוכבים באים – ניסה לדרוש שיביאו גם את אביו. אך יהודה
בחכמתו טען "וראה אביו ומת". יעקב לא יגיע, כי לשמע הידיעה הוא עלול למות.
אולם החלום התגשם כי לבסוף "וישתחו ישראל".
לפי
הפשט נראה יותר כי יוסף רצה לראות שאחיו אכן חזרו בתשובה שלמה על מכירתו, וכאשר
יהודה קרא עליו תגר מול כל צבא מצרים כדי להציל את בנימין, נוכח יוסף כי אכן האחים מסורים זה לזה ואף אינם
נוטרים טינה לבני רחל !
ואז
החליט להתוודע.
שאלות
עליהן עומדים רוב הפרשנים הן:
מהי
שאלתו של יוסף "העוד אבינו חי"? הרי רק עתה בדו-שיח אמר לו יהודה "לנו
אב זקן... וראה אביו ומת".
וממה
נבהלו כל כך אחי יוסף?
אלא,
המקרא מפרש את עצמו. וכך מסביר "בית הלוי": יוסף אינו שואל אם אביו חי
עדיין, אלא מטיף לאחים – אחרי שאתם מאיימים כי אם אעצור את בנימין עלול הדבר ח"ו
לגרום למות אבינו, מדוע לא מת אבינו כאשר התעללתם בי? הנה "עוד אבי חי"
למרות זאת. ולאחר הטפה כזו, נאלמו אחיו ולא יכלו להשיבו. כך שאלה אחת עונה לחברתה, והמקרא מפרש את עצמו.
למה
דרש את בנימין? הוא חשש למריבה על הבכורה בין בני לאה לבני רחל. אך כאשר יהודה אומר
"אנוכי אערבנו מידי תבקשנו", הבין כי אין זה רקע המריבה הפעם [בפרט
במצרים בה נהג הפרעה החדש להרוג את כל אחיו וצאצאיהם, כהגנה מפני מרד].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה