ויגש – הנשים בחומש בראשית

 האשה הראשונה בתורה היא כמובן חוה אמנו שהכתוב מעטר אותה בתואר "אם כל חי" [האנושות כולה] והיא האשה המסורה – "ותרא כי נחמד העץ למראה וטוב למאכל.. ותתן לאישה עמה". האשה הטובה, כאשר הגיע אליה "פרי טוב" ובעל סגולות, חלקה אותו עם בן-זוגה [אמנם הפרשנים (הגברים) מצאו לתת גם כאן טעם לפגם, כי חששה פן תמות ואדם יקח אחרת, אבל לפי הפשט היתה האשה מלאה באהבה ורצתה גם שוויון].

"ארבע האמהות" – מכנה משותף לשלוש האמהות היתה "העקרות" ממנה נרפאו רק לאחר תפילה עמוקה, והרביעית הפוריה – ניתן לה הפריון כפיצוי על היותה שנואה. וכן לשתי השפחות בלהה וזלפה, אשר פרט לשמן לא מסופר עליהן הרבה.

מכאן ואילך, לגבי השבטים לא מפורט שמות הנשים, פרט לשני מקרים מיוחדים:

תמר אשת יהודה. והסיבה לכך עמוקה וארוכה... [ראו אשר כתבתי]

אסנת בת פוטיפרע כהן-און, אשר ניתנה ליוסף בצו המלך, וגם עליה אין פירוט [אפילו לא במדרשים, פרט למדרש תמוה הטוען שזו בת דינה אחותו]. יתר

הנשים המוזכרות בבראשית:

דבורה מינקת רבקה, שרק דבר מותה וקבורתה מסופרים;

דינה בת יעקב דמות המוזכרת לא לחיוב;

סרח בת אשר אשר האגדה עיטרה אותה אבל הכתוב מסתפק בהזכרת שמה.

אם נסכם – הנשים היוו חלק דומיננטי ביצירת האומה – אך מאחר והתורה היא מגמתית ולא באה ללמד אותנו הסטוריה או פסיכולוגיה אלא הנהגה ודרך חיים,

מובלט אפקט הכח של "תפילת נשים" שגם חז"ל יחסו לה הרבה כח, אך לא שמן של הנשים.

נשותינו היקרות, אנא התפללו עבורנו. התפילה [כמעט היחידה] שהיא מן התורה היא ברכת המזון, ובתוכה אנא אמרו בכוונה את קטע "הרחמן" [אגב הנוסח הספרדי נראה לנו הרבה יותר יפה ונאמן למובא בתלמוד. זו סוגיה מורכבת וארוכה, שאולי נקדיש לה פעם מקום]. אנו בטוחים שברכותיכן תתקיימנה, גם כי אתן צדקניות וגם

אמרו חז"ל: "המתפלל על חברו – הוא נענה תחילה".