ט"ו בשבט - גלגולו של יום [רננים ר"ח שבט תשע'ז]
תאריך זה אינו מוזכר בתנ"ך כיום מיוחד.
בפעם הראשונה מופיע ציון שלו במשנה [מסכת ראש השנה א' א'] שם נכתב:
"ארבעה ראשי שנים הם:
באחד בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים;
באחד באלול – ראש השנה למעשר בהמה; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים – באחד בתשרי!
באחד בתשרי – ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות!
באחד בשבט – ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים– בחמישה עשר בו."
אומרת על כך הגמרא [מסכת ראש השנה דף י'ד עמוד א']: ...מאי טעמא? אמר רבי אליעזר אמר רבי הושעיה: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועדיין רוב תקופה מבחוץ. מאי קאמר? הכי קאמר – אף על פי שרוב תקופה מבחוץ, הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. ובדף ט'ו עמוד ב' נאמר: אילן שחנטו פירותיו קודם חמשה-עשר בשבט –
מתעשר לשנה שעברה. אחר חמשה-עשר בשבט – מתעשר לשנה הבאה.
ובמשנה ב' נכתב: בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה ; בעצרת על פירות האילן; בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון... ובחג נידונים על המים.
- מכאן אנו רואים שבתקופת המשנה שימש יום טו בשבט כתאריך קובע למעשרות, כי אין מעשרין מתנובת שנה אחת על הקודמת;
"ראש השנה" בהקשר זה אין משמעותו יום דין [כי בעצרת נידונים על פירות האילן, וראש השנה לנטיעה באחד בתשרי] אלא יום ראשית שנת המס החדשה.
- כאשר יצאו בני ישראל לגלות – לא היתה משמעות לחישובי המעשר, כי חובת מעשר היא רק על פירות ארץ-ישראל, כך שיום זה הפך להיות יום בו מתבטא הקשר והגעגועים לארץ ישראל. משום כך נהגו לאכול פירות מפרי הארץ. בתנאי התחבורה של אז לא היתה אפשרות להעביר פרי טרי מישראל לאירופה, לכן ערכו סעודה מפירות מיובשים. במהלך השנים, בשל הרצון להרבות ולגוון, ערכו שולחן גם מפירות מיובשים אחרים מהמזרח התיכון. אך פירות שאנו מייבאים לכאן, על כל שולחן כיום, לרוב אורגניים [ללא ריסוסים] אינם מפרי הארץ אלא מאלה שנשתבחה בהם טורקיה.
- בתחילת המאה ה-16 נכנסו לנושא טו בשבט אנשי "תורת הקבלה" שהתרכזו סביב האר"י בעיר הקודש צפת. הם יצרו "סדר טו בשבט" בו אוכלים 30 מיני פירות ולוגמים ארבע כוסות יין [אדום ולבן].
- גלגול נוסף חל כבר בעליה השניה, כאשר מוסדות הציונות מצאו אפשרות להכניס ליום הזה תוכן של קשר העם עם אדמת ארץ ישראל והכריזו עליו כ"חג הנטיעות".
חבל רק שלא השכילו לעיין במקורות! חז"ל שהכירו היטב את הארץ ותנאיה קבעו כראש השנה לנטיעות את א' בתשרי - לפני התחלת הגשמים שיצמיחו את הנטע הרך, ולא את חודש שבט עם הקרקע הקפואה. ו'להוכחת בורותם' בחרו מוסדות הציונות במוטו מן התורה "כי האדם עץ השדה", ולא שמו לב כי משמעותו המקורית בתורה באה בסימן שאלה: "כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור"? [דברים כ' 19].
- הצורה האחרונה המתאימה לימינו הוצעה על ידי מספר רבנים וראשי ישיבות מתנועת "צהר" - לראותו כיום 'איכות הסביבה' לטיפול בעצי הסביבה ולהבנת המצב האקולוגי שלנו. ולכך נוצרנו "לעבדה ולשמרה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה