מגילת רות

אמר רבי זעירא: מגילה זו [רות] אין בה לא [דיני] טומאה ולא טהרה, לא איסור ולא התר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים [רות רבה פרק ב'].

אלימלך איש נעמי – היה ממנהיגי קהילת בית לחם, אך בתקוף הרעב נטש את קהילתו, ירד מן הארץ והלך לשדה-מואב. למה בחר דוקא במואב? הידוע לנו על המואבים מן התורה הוא האיסור "לא יבוא עמוני ומאבי בקהל ה' - על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ומים.." [דברים כ'ג 4]. כלומר הוא ירד אל עם שתכונותיו הן התעלמות מקרובים וחוסר מתן עזרה לזולת.

רות המואביה,היתה התגלמות ההפך, היא דבקה בחמותה המרירה והלכה עמה אל ארץ ועם זר לה. ושם הציעה 'אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים" ולא היה קל לה  – בשלב ראשון נדחתה "ותלך ותבוא", וגם כאשר הגיעה לחלקה של קרוב משפחתה אומר הנער "נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדה מואב".

גם ביחסיה עם בועז המגילה מראה את סיפור התפתחות היחס בשלבים. בתחילה רק 'תדבקין עם נערותי' ואח"כ הזהרה לנערים לא לפגוע בה מרע עד טוב. רק לעת האוכל הציע לה לחם טבול בחומץ [חומוס] וקלי צבוט.  רק אחר שרות מבקשת ממנו "ופרשת כנפיך על אמתך" הוא מבין מה נדרש ממנו. הוא נחלץ לעזרתה ומוציא אותה מידי פלוני אלמוני ונושא אותה לאשה.

עד כאן דרשה רבנית.

את תשומת לבי משך יותר הקטע שהמדרשים מנסים לטשטש:

דוד המלך -  סמל מלכות ישראל, משורר תהלים ואבי מלך המשיח הוא נצר לרות המואביה.

כאשר מקור המשפחה הראשוני הוא גילוי עריות של אב ובת [לוט ], אחר באפיזודה [הקרובה לגילוי עריות] של יהודה ותמר [חותן וכלתו], ובהמשך רות המתגנבת לגורן.

התנ"ך אינו מעלים ואינו מטשטש. עם כל ההזהרות שלו על נשואי קרובים הוא מעביר לנו מסר כי לא תמיד יש נזק בטווח הארוך, ודוקא נישואין עם גיורת, אף אם היא בת של עם בעל אופי מגונה, כאשר היא אישית נדיבה וטובה – עשויים לשבח את השושלת.

 לטעמי זה אחד הדברים הנשגבים בתנ"ך.