מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל הינה מצוות קביעת הזמנים, ככתוב:[שמות
י'ב] :
א וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
לֵאמֹר. ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא
לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ג דַּבְּרוּ אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר
לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת. ד וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה--וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ
הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה. ה שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם; מִן-הַכְּבָשִׂים
וּמִן-הָעִזִּים תִּקָּחוּ. ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם
לַחֹדֶשׁ הַזֶּה...".
מדוע נבחרה דוקא מצוה זו להיות הראשונה?
בלוח השנה אנו מתחילים את השנה החדשה ביום א' בתשרי שהוא
כמאמר המשנה "ראש השנה לשנים, לנטיעה ולירקות, לשמיטה וליובל".
במילים פשוטות: ראש השנה לשנים הוא ראש השנה לעולם כולו. ממנו
מתחילים למנות את השנים, ולפי המשך המשנה גם לנטיעה ולירקות. נראה שהוא גם תחילת מחזור
הטבע - בחודש זה מתחילות הפעולות החקלאיות לפי סדרן: חרישה, זריעה, וגידול התוצרת
החקלאית. בצו זה כלולה ההוראה הכללית לקבוע ראשי חודשים ולקדש אותם לפי קביעת מולד
הירח. בעצם מצוה זו היא המשך הכתוב בפרשה הראשונה של התורה [בראשית א14-18] " יד וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם
לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים
וּלְיָמִים וְשָׁנִים. טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר
עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. "
דבר החוזר ונאמר בכתובים [תהלים ק'ד 19]: "יט עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים; שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאו". כאן נצטוו ישראל לספור לפי
הירח ולא ככל הגויים לפי החמה. לא נאמר שיש חשיבות מיוחדת ליום הראשון המכונה
"ראש-חודש".
אולם על יחוד יום זה עומד הכתוב במקומות אחרים [במדבר
י/10]: " וּבְרָאשֵׁי
חָדְשֵׁיכֶם--וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי
שַׁלְמֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי
למדנו שיש ביום זה להקריב עולה
ויש להריע בו ולתקוע, אך האם הוא חג?
בנביאים [הושע ב'13]: ג וְהִשְׁבַּתִּי כָּל-מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ
וְשַׁבַּתָּהּ--וְכֹל מוֹעֲדָהּ"
מכלל לאו אתה שומע הן - הנביא מונה את [ראש] החודש בין המועדים
שיש בהם שמחה וחגיגה. והנביא ישעיה [א'13]: "חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי נְשֹׂא"
כלומר ישעיה קורא לראש החודש חג של מקרא-קודש.
ובסוף הספר מנבא ישעיה על החזרת החגיגיות לראש החודש [ס'ו]: "כג וְהָיָה מִדֵּי-חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת
בְּשַׁבַּתּוֹ; יָבוֹא כָל-בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי, אָמַר ה'".
וכן מובאים ביחזקאל [מ'ו 1-3] ובשמואל [כ' 18] ועמוס [ה' 18] קטעים
המצביעים על ביטול מלאכה וסעודה חגיגית ביום זה. אך בשבת בה קוראים בשלושה ספרי
תורה, מברכים החודש ובסוף קידוש – אין המקום והזמן להרחיב את הדיון. אסכם עד כאן: בתקופת המקרא היה ראש החודש חג ומועד
כולל השבתת מלאכה וסעודה חגיגית.
אך מהו 'ראש חודשים' האמור על חודש ניסן?
לפי הבנתנו אכן הלוח הטבעי מתחיל בתשרי ואילו בניסן מתחיל הלוח
העל-טבעי.
בלוח העל-טבעי אין חשיבה כרונולוגית. בטבע אכן יש מחזור
והשתלשלות, כאשר החרישה מכינה את האדמה לזריעה, הגשם מרווה אותה וגורם לתפיחת
הזרעים והנביטה, הרוח מסייעת לגידול והחום והקרינה מביאים להבשלת היבול עד לקציר.
כל שלב הנו חיוני ומשמש בסיס לשלב הבא. דבר הקרוי בפי קדמונינו 'סיבה ומסובב'.
אולם יציאת מצרים שחלה בחודש ניסן היתה נקודת ציון למהפך
בחשיבה, לא תהליך של 'סיבה', אלא – 'תכלית'. הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים
בשל התכלית היעודה שהיא 'מתן תורה'. שוב
אין סדר חשיבה מן העבר אל ההווה וממנו לעתיד אלא להפך - בשל הייעוד למתן תורה הוצאו
ישראל ממצרים.
ולמה ניתנה תורה לישראל? כי עם זה נבחר להביא את הגאולה ולשם
כך ניתנה לו תורה, ולשם כך ניתנה לו ארץ-ישראל, ולכן הוא אף הורד מצרימה. כפי
שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה".
"אכן, נוהג החגיגה וביטול מלאכה נמשך כל עוד נהג קידוש
החודש על ידי עדי ראיה... חז"ל [מסכת ביצה ט'ו] אמרו:"כל מזונותיו של
אדם קצובים לו ... חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים וראש חודש וחולו של מועד". [יש הסבורים
כי חג זה נשמר רק בא"י ולא בבבל ואכן השם ראש חודש במאמר זה אינו מופיע
בתלמוד בבלי]. זכר לדבר יש בהלכה לפיה מעלים לתורה בראש חודש 4 קרואים ולא 3, בנימוק
[מסכת חגיגה כב] "אין בכך ביטול מלאכה מאחר שבין כך אין עוסקין במלאכה בראש
חודש, נותר מכך רק המנהג שנשים אינן עושות מלאכה ביום זה [ירושלמי פסחים ד' הלכה
א'].
איני עוסק בהלכה אך אביא מה שכתוב בשולחן ערוך [או"ח תי'ז
א']: "ראש חודש מותר בעשית מלאכה, והנשים שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה –
הוא מנהג טוב".
ו"ערוך השולחן" כותב "תמיהה גדולה למה לא
נהגו אצלנו כלל בסעודת ר"ח?.. ומכל מקום נכון לחוש לזה".
דבר זה מודגש גם בפרק האחרון של חומש שמות בו מזכירה התורה
פעמיים שהקמת המשכן נעשתה ביום זה [שהות
מ' 1,17 "יז וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית--בְּאֶחָד
לַחֹדֶשׁ: הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן". חודש ניסן אינו התחלה כרונולוגית של
השנה אלא "התחלה ייעודית" שלה. בחודש זה הוצא ישראל מבית עבדים לקראת
מתן תורה ו-'היום הזה היית לעם'. ובו הוקם המקדש לפולחן הקב"ה.
מכאן נובע המושג העיקרי הקשור לחודש זה הוא מושג ה-'חרות'.
כי האדם אינו בן-חורין, הוא 'עבד הזמן',
קשור וכבול לתהליכים הטבעיים–ביולוגיים.
אך לפי התפיסה התכליתית האדם הוא הקובע את ייעודו וחותר אליו, כאשר
הוא השולט בזמן,ואין הזמן שולט בו.
רעיון זה מבוסס על האמור במדרש תנחומא [ישן] "החודש
הזה לכם" – לכם הוא מסור, ואין אתם מסורים בידו. כך אמר גדול משוררי
ישראל והוגה הדעות החשוב רבנו יהודה הלוי: "עבדי הזמן - עבדי עבדים
הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי".
[תודה להרב ישראל
אריאל שליט"א שהעמידנו על רעיון זה]
מסורת בידינו שבן דוד יבוא בחודש ניסן, אך לא בערבי פסחים
"בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל"
מכאן שעלינו להכין עצמנו לקבלתו מיד לאחר הפסח השתא
ונזכה כולנו לחוג את ראש החודש הבא בחצרות הקודש אמן כי"ר
!
מגלות לגאולה - החודש הזה לכם
ד"ר יצחק
זקס
מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל הינה מצוות קביעת הזמנים, ככתוב: "החודש
הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" [שמות י'ב
2]. מדוע נבחרה דוקא מצוה זו להיות הראשונה?
בלוח השנה אנו מתחילים את השנה החדשה ביום א' בתשרי שהוא,
כמאמר המשנה, "ראש השנה - לשנים, לנטיעה ולירקות, לשמיטה וליובל".
במילים פשוטות: ראש השנה ל"שנים" הוא ראש השנה לעולם
כולו. ממנו מתחילים למנות את השנים. ולפי המשך המשנה גם לנטיעה ולירקות, כלומר שהוא
גם תחילת מחזור הטבע. בחודש זה מתחילות הפעולות החקלאיות לפי סדרן: חרישה, זריעה וגידול
התוצרת החקלאית.
אם כן מהו 'ראש חודשים' האמור על חודש ניסן?
לפי הבנתנו - באמת הלוח הטבעי מתחיל בתשרי ואילו בניסן
מתחיל הלוח
העל-טבעי.
בלוח העל-טבעי אין חשיבה כרונולוגית. בטבע אמנם יש מחזור
והשתלשלות, כאשר החרישה מכינה את האדמה לזריעה, הגשם מרווה אותה וגורם לתפיחת
הזרעים והנביטה, הרוח מסייעת לגידול, והחום והקרינה מביאים להבשלת היבול עד לקציר.
כל שלב הנו חיוני ומשמש בסיס לשלב הבא. דבר הקרוי בפי קדמונינו 'סיבה ומסובב'.
אולם יציאת מצרים שחלה בחודש ניסן היתה נקודת ציון למהפך בחשיבה
- לא תהליך של 'סיבה', אלא – 'תכלית'. הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים בשל התכלית היעודה: 'מתן תורה'. שוב אין סדר חשיבה
מן העבר אל ההווה וממנו לעתיד, אלא להפך - בשל הייעוד למתן תורה הוצאו ישראל
ממצרים.
ולמה ניתנה תורה לישראל? כי עם זה נבחר להביא את הגאולה ולשם
כך ניתנה לו תורה, ולשם כך ניתנה לו ארץ-ישראל, ולכן הוא אף הורד מצרימה. כפי
שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה".
חודש ניסן אינו התחלה כרונולוגית של השנה, אלא "התחלה
ייעודית" שלה. בחודש זה הוצא ישראל מבית עבדים, ובחודש לאחריו ניתנה לו תורה,
ו-"היום הזה היית לעם".
מכאן נובע המושג העיקרי הקשור לחודש זה, הוא מושג ה-'חרות',
כי האדם אינו בן-חורין, הוא "עבד הזמן", קשור וכבול לתהליכים
טבעיים–ביולוגיים.
אך לפי התפיסה
התכליתית, הוא הקובע את ייעודו וחותר אליו, כאשר הוא השולט בזמן ואין הזמן שולט
בו.
רעיון זה מבוסס על האמור במדרש תנחומא [ישן]: "החודש
הזה לכם – לכם הוא מסור, ואין אתם מסורים בידו". וכך אמר גדול
משוררי ישראל והוגה הדעות החשוב רבנו יהודה הלוי: "עבדי הזמן- עבדי עבדים
הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי".
ומגלות מצרים יצאנו לחירות
לגאולה, ובקרוב בימינו נזכה לגאולה שלמה - אמן, כן יהי רצון !
[תודות להרב ישראל
אריאל שליט"א שהעמידנו על רעיון זה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה