יום שני, 3 באפריל 2017

מבוא לחומש דברים

מרבית הספר היא נאומו האחרון של משה [זה שאמר על עצמו "ערל שפתיים"],
נאום מהפכני המשנה תפיסות. לדעתי, היו אמורים לצאת נגד הספר בשצף-קצף, אבל הקב"ה צירף אותו כחלק החמישי לתורה ובכך נתן גושפנקא לאשר העלה משה [הרעיונות הם גדולים וסבוכים, כאן אוכל רק לרמוז עליהם והרוצה להעמיק ולהרחיב דעת יעיין בספרו הנפלא של ד"ר מיכה גודמן "הנאום האחרון של משה" הוצאת 'דביר', 382 עמודים]. אביא ציטטה [בדילוגים] מהספר [ע'83-99].
משה הכין את העם [שהתהווה תוך כדי נדודים במדבר משבטים וערב-רב] לקראת הכניסה לארץ המובטחת, כאשר הוא צופה גם סיכונים שיש להתכונן אליהם הטמונים בעצם הכניסה. החששות, בניסוחו של ד"ר גודמן, בתחומים הבאים: פחד, דת ומשטר.
"הטבע האנושי הוא מצב של חרדה קיומית. האחת – החשש מפני העתיד. השניה – שאנחנו יודעים שאיננו יודעים את העתיד – אנו יודעים שיש עתיד אך איננו יודעים מהו – היא תשתית הפחד, ויש לנו תשתית של שני פרויקטים אנושיים שנוצרו כדי לגבור על הפחד הזה -  הדת והשלטון, שנועדו לסייע לאדם לחוש יציבות הנותנת תחושה של שליטה מסוימת בעתיד.
השלטון [בגרסה הרודנית שלו, נותן לשליט שליטה בנתיניו ותקווה לחוסר זעזועים].
הדת [בגרסה המאגית שלה, נותנת לאדם תחושת שליטה בגורלו].
המחנך שלי בכיתה ח' ב"חורב" היה ד"ר מרדכי ברויאר [לימים פרופסור] שהציג בפנינו תיאוריה אותה כתב כנראה בן-דודו [גם הוא פרופסור מרדכי ברויאר]  בספר-מאמר בשם
"שיטת הבחינות" [ע' 112]. כך אמר גם לפניו הרב קוק על דברי תהלים [ס'ב 12]
"ב  אַחַת דִּבֶּר אֱ-לֹהִים--שְׁתַּיִם-זוּ שָׁמָעְתִּי" וכך נתבאר גם בירושלמי.
המהפכה הכפולה של משה מבטלת את שתיהן: היא משנה את מרכיב הכח בחיי הדת, ומצמצמת אותו בחיי השלטון.
משה מציג דת שאינה מאגית, ושלטון שאינו רודני. הדת אינה מעניקה אפשרות שליטה, והשלטון אינו מוביל לשעבוד.
הדרך הזו מובילה לרעיונות חדשים גדולים: מקדש ללא אלוהים בתוכו, ומלכות המוגבלת בכוחה.
התפיסה החדשה שינתה את פני העולם - בדת האלילית שררה האמונה שעל ידי פולחן והקרבות יכול האדם לשנות את גזירת האלוהות ואילו הדת החדשה, היהדות, מבוססת על האמונה בכוחו המוחלט של הא-ל, והאדם יכול לשאוף לכח מוגבל וחלקי בלבד. על האדם להשלים עם חוסר השליטה. בספר דברים מובאות מגבלות לכוחו של המלך - אסור לו להרבות נשים, להרבות כסף וזהב ולהרבות סוסים, והוא נדרש לציית לתורה. הדמוקרטיה נוצרה באתונה, אך בירושלים נוצרה הדמוקרטיה עם גבולות השליטה.
מחומש ויקרא קיבלנו תפיסה שונה – של נוכחות הא-ל במשכן, ואילו תפיסת הא-ל בחומש דברים היא של אל מרוחק ובעל כח מוחלט. עמדו על ניגודיות זו כבר גדולי הדת וההוגים. לי אישית היתה ההזדמנות לשמוע את הדברים מפי מורי הרב מרדכי ברויאר. עלי לציין כי רק רשמתי את הדברים במחברת, מבלי להבינם כראוי, וכעת ביאר אותם מיכה גודמן כך שסוף סוף קלטתי: "עלינו להותיר את המתח הפנימי [בין חומשי התורה] מבלי לתרץ אותו וליישב אותו, אסור לערער עליו – שלומי אמוני ישראל לא נכחיש את מה שהשכל האנושי המוגבל מגיד לנו... לא נוכל להפוך אמת לשקר ושקר לאמת. כולם דברי א-לוהים חיים.
להבהרת הסוגיה של המצאות הקב"ה במקדש, נזכיר את אשר נאמר בספר דברים [כ'ו 15]:
" טו הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ--כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ..."
מביא הביכורים אומר, השקיפה מן השמים, כאשר הוא ניצב בתוך המקדש. ביטא זאת ביתר עוז שלמה המלך [מלכים א ח' 27-29]:
" כז כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱ-לֹהִים עַל-הָאָרֶץ; הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ--אַף כִּי-הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי.  כח וּפָנִיתָ אֶל-תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל-תְּחִנָּתוֹ—ה' אֱ-לֹהָי:  לִשְׁמֹעַ אֶל-הָרִנָּה וְאֶל-הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם.  כט לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם--לִשְׁמֹעַ אֶל-הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה.  ל וְשָׁמַעְתָּ אֶל-תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל-מְקוֹם שִׁבְתְּךָ"
ומדגיש זאת משה רבנו [דברים יב 5]:
"...ה כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ שָׁם--לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה.  ו וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם; וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם.  ז וַאֲכַלְתֶּם-שָׁם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם--אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ.."

משה מבדיל בין המקום אשר אליו מגיע האדם מישראל לעשות מצוותיו, בו משכן ה' את שמו, ובין המצאות ה' במקום...   

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה