עשר הדברות
[כך קורא להן הרמב"ם]
לאחר מתן עשר הדברות אומר הקב"ה [שמות כ' 19]:
אַתֶּם רְאִיתֶם--כִּי מִן-הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. יט לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי: אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.
כבר בקריאה ראשונית קשה לנו סגנון הפסוק, בפרט במילה "אתי".
לפי הצורה המילולית נשמע "יחד איתי". ואז לא מובן כלל, האם הקב"ה משתף
את עצמו עם פסלי כסף וזהב, חלילה.
בקריאה שניה, אנו רואים את ההמשך – מזבח אדמה... מזבח אבנים... כלומר
הקב"ה אומר, גם בעת עבודת ה' חשוב לנו היסוד - האדמה. בקריאה שלישית נוסף
קושי. הפסוק מתחיל "לא תעשון אתי" ומסיים "לא תעשו לכם". אם
לא ניסחף למדרשים נראה כי אכן בקטע הראשון הוא לא אומר לי, אלא אתי - אולי הוא מרמז
כי אין הכסף והזהב נחשב מאומה בעבודת ה'. ואכן הרדיפה אחר ממון אינה דרכה של תורה,
וכאשר בן האנוש מרבה נכסים וכבר לא הכסף הוא משאת נפשו אלא הזהב – זה כבר
"לכם" [לכם ולא לו].
לי נראה כי פסוק זה בא כמעבר לפרשה הבאה. תורת ישראל שניתנה כאן בקולות
וברקים והתחילה ב"אני ה' "
ו"לא יהיה" אינה תובעת מהאדם בישראל חיי הנזרות, קדושה וטהרה.
הפרשה הבאה מיד לאחריה [משפטים] עוסקת בענייני ממונות ומכירה בצורך אך
כבר מזהירה אותנו, אל תעשה מהכסף והזהב
אלהות - ערך עליון. גם בקודש המזבח הוא אדמה או אבנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה