חומש זה קרוי בפי
חז"ל "הפקודים". אכן הוא מתחיל במפקד וגם בהמשך יש בו מפקדים, אך
האם חשיבותם של המפקדים כה רבה?
הבה נראה – המפקד
מצוי כבר בתחילת הפרק הראשון [במדבר א' 2-3]:
" א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי
בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי
בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. ב שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל
לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. ג מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא
צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן..."
מה היתה מטרת מפקד
זה? נשים לב שלא רק מנו את מספר יוצאי הצבא, אלא גם למשפחותם, לבית-אבותם,
במספר שמות – כלומר, כל גבר נמנה בשמו ובייחוסו אישית על ידי מנהיגי העם.
ופסוק זה חוזר 14 פעמים בפרק א'. לומר כי בשלב זה של ייסוד העם, כל אחד חשוב, ודוקא
במסגרת המשפחתית והשבטית שלו.
בפרק ב' [פסוק1]
נאמר: א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. ב אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד
יַחֲנוּ.."
לאחר המפקד מסדרים
המנהיגים את המיקום, ושוב תוך הקפדה על שמירת השבטיות והמשפחה – כאשר המשכן במרכז
וכל שבט במרחק שווה ממנו עם דגל, כדי לעורר הרגשת השתייכות ומחויבות. לפי המרש
[מדרש רבה שמות ב' ז'] היו הציורים על דגל המחנה בדמות ארבע החיות שראה יחזקאל
הנביא [יחזקאל א' 10]: אריה, אדם, שור ונשר, ובכך יש סימול להשריית השכינה בקרב
המחנה. לפי הארת הרבנית שרון רימון נמשך הסדר זה גם בירושלים בבית המקדש, לסמל עד
כמה לא זזה שכינה ממחנה ישראל, ולבטח בכל נדודי עם ישראל במדבר. המפקדים החוזרים
ונשנים האירו ועוררו בלב כל אדם את שייכותו ומקומו במסגרת הכללית, וכל המסופר בספר
במדבר צריך להיבחן מנקודה זו, ולכן השם "ספר הפקודים".
לאשר כתבתי לעיל.
באתר אני מנסה לעסוק ב'פשט-עמוק' וכאן נסחפתי קצת לתחום ה'קבלה', אז
אנא אל תנסו לסחוף אותי הלאה. לפי הבנתי, הנושא הסבוך של מהות הבורא מתבטא במקרא
בשני פרקים, "מעשה-בראשית" [הבריאה] ו"מעשה- מרכבה" [התגלות
הא-ל, כולל ההשגחה והתפילה]. ושניהם נשגבו מבינתי, אם כי אני מבין את עצם קיומם
ותפקידם, אך למשל איני מצליח לקלוט ולהסביר מהי בדיוק "השכינה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה