כאשר קראנו את פרשת השבוע-'בלק', התעוררו
בנו כמה תמיהות. הבה ננסה יחד להבין את הכתובים:
בלק, כאשר ראה כי בני ישראל הם עם לוחם
אשר השמיד את האמורי "עד בלתי השאיר לו שריד", התמלא חששות! לכן החליט
לשכור את בלעם, שיקלל את ישראל. אז מה? בא גוי ומקלל. האם יש לחשוש מדיבורים?
מתברר שכן! הקב"ה בעצמו ובכבודו מתערב ומונע את הקללות! ואף הופך אותן
לברכות... והברכה היא כה חשובה עד שבכל יום הפסוק הראשון שאנו פותחים בו את התפילה
כל בוקר הוא ציטטה מבלעם: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".
בעברית, למושג "ברכה" שני פירושים:
א. אחולים – "היה ברוך"! כמו
"בוקר טוב" שמובנו "בוקרך יבורך", שיהיה לך בוקר טוב; ב. "מתן
תודה", כמו כל הברכות שאנו מברכים בתפילה ובסעודה, בהן אנו מודים לבורא יתברך
על טובתו עמנו.
גם באשר ל'קללה' - הטלת קללה או
"עין הרע" יש לה כח משפיע, אם כי לא כל אדם מסוגל להטיל אותה ולא תמיד, צריך
צירוף של ריכוז, כח ועיתוי כדי שהקללה תשפיע. יתר על כן יש בה סיכון, כפי הנאמר:
"אוררך –אאור ומברכיך אברך". כי קללה עלולה לחזור אל ראש המטיל אותה.
בפרשת "בלק" - בלעם נושא
שלושה נאומים. לכאורה נראה כי הוא חוזר על אותם דברים במילים אחרות, אך אם נקרא
היטב נראה כי כל נאום מכוון לקהל שונה, ומכאן ההבדלים ביניהם:
נאום ראשון [פרק כ'ג 4-10] מכוון בעיקר
אל עצמו ומכאן השימוש הרב בגוף ראשון: "ינחני..., אקוב..., אזעם..,
אראנו..., אשורנו..., נפשי..,אחריתי..." ועיקר תוכנו מהוה תמיהה של בלעם על עצמו ואל עצמו: "מה
אקוב לא קבה א-ל"? ולכן גם הנאום מסתיים באיחולים לעצמו: "תמות
נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו".
הנאום השני [פרק כ'ג 18-24] מכוון בעיקר
אל בלק! והוא אכן פונה אליו ישירות: "קום בלק ושמע, האזינה עדי בנו צפור",
והוא מלמד את בלק על מהות הא-ל: "לא איש א-ל ויכזב ובן אדם ויתנחם"
ומסביר לבלק מדוע קללה לא תתפוס בישראל "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל",
ומסיים באזהרה אל בלק "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא. לא ישכב עד
יאכל טרף ודם חללים ישתה"!
הנאום השלישי [כ'ד 3-9] הוא שינוי מוחלט!
הפעם פונה בלעם אל ישראל: "וישם
אל המדבר פניו" ומתחיל בשיר מזמור: "מה טובו אהלך יעקב
משכנותיך ישראל", ומברך אותם בגלוי: "וירום מאגג מלכו וירם
קרן משיחו".
בלק אשר שמע גנותו כבר בנאום ב', זועם
על המסר של הברכה מפי בלעם לישראל: "ויחר אף בלק אל בלעם... ויאמר בלק אל
בלעם: לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים, ועתה ברח לך אל מקומך..."
[כ'ד 10-11].
באותו הקשר אומרת הגמרא [מסכת מגילה דף
טו ובעוד מקומות] :"אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לעולם אל תהי ברכת הדיוט
קלה בעיניך... ואמר: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך.."
אני מנצל את ההזדמנות ומבקש מכם כולכם –
אנא ברכונו. ואנו מברכים אתכם בפינו ובלבנו, בכל הברכות המנויות בברכת
החודש:
"חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים
של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חילוץ עצמות, חיים שיש בהם יראת
שמיים ויראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של עושר וכבוד, חיים שתהא בנו
אהבת תורה ויראת שמים, חיים שימלא הקב"ה משאלות לבנו לטובה. אמן סלה!"
אם מישהו רוצה להוסיף על הנוסח – מן
השמים יוסיפו לו !
ואם כבר התברכנו בנוסח הכתוב
ב"ברכת החודש", הבה נשים לב לדיוק במילים. נאמר: "חיים שימלא
הקב"ה משאלות לבנו לטובה". נשים לב להבדל בין זה לבין נוסח הברכה
המקובל [והיפה] "כל שתבקש לו יהי"
חז"ל
אומרים לנו: אדם, בקוצר השגתו מבקש דברים, אך לעולם אינו יכול לדעת מה באמת לטובתו
ומה ח"ו לרעתו. לדוגמא, אנשים מבקשים ברכה לזכות בפיס או בלוטו, אך אינם שמים
לב לכך שבארה"ב כל אלה שזכו בסכומים גדולים – סיימו בכי רע, חלק נטרפה עליהם
דעתם, חלק הגיעו לסכסוכי ענק בתוך המשפחה ומשפחות נהרסו! ילדים התרחקו מהוריהם
וכדומה. לכן אנו מבקשים "משאלות לבנו לטובה – אתה הוא היודע באמת מה טוב לנו.
ידידי הטוב, האמן וטוב הלב יצחק שריג יצ"ו העביר לי פירוש אחר.
אומרת השכינה: הרי כבר ביקשת "חיים
ארוכים, חיים של טובה, חיים של ברכה..."
אז
איזה "משאלות לב" אתה מבקש כעת? אלא אנו מעלים משאלות שבלב, אלה המשאלות
שליבא לפומא לא גליא [כגון אלה שאתה מבקש שלאחר פלוני לא יהיה... משאלות אלה אנא
מלא].
כך שחז"ל מצאו לנכון להוסיף: "לטובה
ולברכה –אמן"!
ויהי רצון שמן השמיים נבורך בכל טוב.
אגב, שימו לב - הנוסח הוא חיים ארוכים בכ'ף
לא מודגשת. מלשון – ארוכה=מרפא, ולא אורך ימים ושנים [שלעתים אינה ברכה].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה