יש להבחין בתורה בין "מלחמת מצווה" ל"מלחמת רשות".
מלחמת המצווה היא ההתנחלות בארץ היעודה בזמן יהושע, וכן כל מלחמת מגן,
והמלחמה בעמלק.
מלחמת רשות - מלחמה לכיבוש שטחים, אף אם הם כלולים בתחומי הארץ
המובטחת.
נראה לי כי הקטע הראשון בפרשתנו חל על כל המלחמות.
נראה [דברים כ' 1]
" א כִּי-תֵצֵא
לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ--לֹא תִירָא מֵהֶם: כִּי-ה' אֱ-לֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ
מִצְרָיִם. ב וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל-הַמִּלְחָמָה;
וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל-הָעָם.
ג וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה
עַל-אֹיְבֵיכֶם; אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ--מִפְּנֵיהֶם. ד כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם--לְהִלָּחֵם
לָכֶם עִם-אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם.
ה וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל-הָעָם...."
ההתחלה במילה "כי" מורה כי עשוי לקרות, אך אין זו תופעה
שכיחה. פותח המקרא בחיזוק לב העם בתזכורת "השם עמכם", ואז מגיע תפקיד
הכהן הקרוב אל העם, אך גם נושא בסמכות מוסרית ואמונית לחזק אף הוא את לב הלוחמים.
ואז מגיע תפקיד השוטרים [עליו הרחבנו בקובץ נפרד].
וההוראה הברורה [שם, כ10]:
" י כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ--וְקָרָאתָ
אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. יא וְהָיָה אִם-שָׁלוֹם
תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ: וְהָיָה כָּל-הָעָם
הַנִּמְצָא-בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס--וַעֲבָדוּךָ. יב וְאִם-לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ
מִלְחָמָה--וְצַרְתָּ עָלֶיהָ. יג וּנְתָנָהּ
ה' אֱל-ֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ; וְהִכִּיתָ אֶת-כָּל-זְכוּרָהּ לְפִי-חָרֶב. יד רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל
אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל-שְׁלָלָהּ--תָּבֹז לָךְ; וְאָכַלְתָּ אֶת-שְׁלַל אֹיְבֶיךָ
אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָךְ. טו כֵּן
תַּעֲשֶׂה לְכָל-הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא-מֵעָרֵי הַגּוֹיִם-הָאֵלֶּה
הֵנָּה. טז רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה
אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה--לֹא תְחַיֶּה כָּל-נְשָׁמָה. יז
בכל מקרה עליך לפתוח במתן אפשרות לשלום של כבוד [פרט לעמלק]. בהמשך
מפרט הכתוב את ההבדל בין מלחמת רשות למלחמת מצווה. בכל מקרה אין זכות קיום לאנשי
המלחמה אך במלחמת מצווה גם לזרעם [מחשש הטיית לב והתבוללות]. זה מסביר מדוע אין
לפי כללים אלה ביחידה לבטחון פנים, כי מראש אינך נותן להם יכולת להתקיפך, ואז זה
תפקיד הצבא והמלך.
דיני מצור - זכור כי יש לך מלחמה עם האויב ולא עם עצי הפרי. כאן התורה
אומרת על "הכרת הטוב" לא רק לבני אדם אלא גם לצומח.
והערה על הבנת הנקרא: המוסד הלאומי שלנו "הקרן הקיימת", שאני
הייתי תקופה מסוימת מעובדיה, לקח לו לסיסמא את הפסוק [שם, כ 19]
" יט כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים
לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן--כִּי
מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת: כִּי
הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. כ רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא--אֹתוֹ
תַשְׁחִית וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה--עַד
רִדְתָּהּ..."
הפסוק נכתב בסימן שאלה: וכי האדם הוא כעץ השדה? הוא מסוגל להכנס אל
המצור ולהיחבא בין החומות. העץ מושרש בקרקע ואינו יכול לצאת ולהתקיפך.
למען הסדר אומר כי הערתי על כך לראשי המוסד הלאומי, והתשובה אשר
קיבלתי אז: הוא מתקבל יפה וקליט. ב. איננו מוכנים להכנס להוצאה תקציבית בשל פירוש
נכון או לא נכון של פסוק. תשובתי אז היתה: יש גם פסוק במקרא, יפה וקליט [דברים כח
34] "לד וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ
אֲשֶׁר תִּרְאֶה..". הסתכלו עלי כמו על משוגע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה