יום שלישי, 18 בדצמבר 2018

ויצא – בעל החלומות

ויצא – בעל החלומות

שני חלומות חזה יעקב אבינו: החלום הראשון בפתח הפרשה [בראשית כ'ח 10-12]: "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי א-לוהים עולים ויורדים בו..."
יעקב הנמלט מפני איש הדמים עשיו אחיו, נמצא בדרך לחרן אל לבן הרמאי. אך עם כל המצוקות חלומו מגיע השמימה ובחלום הוא מקבל מסר המניע אותו בהתעוררו להצהיר: "אין זה כי אם בית א-לוהים וזה שער השמים".
כעבור 21 שנים והוא כבר נשוי [לשתים], אב לילדים ובעל נכסים, הוא חולם חלום מסוג שונה לגמרי [ל'א 10-13] אותו הוא מספר לשתי נשותיו בעת פגישה חשאית בשדה: "ואשא עיני ואראה בחלום והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים. ויאמר אלי מלאך הא-להים ... קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך".
לכאורה תמוהה דרישתו של המלאך, דוקא עכשיו כאשר הצליח ה'טריק' הגנטי שלו והוא העשיר, עכשיו עליו לצאת מן הארץ?
אם נעמיק לעיין בכתובים נמצא קשר בין שני החלומות, כי המקרא רומז לנו מיד [ל'א 2]: "וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום". מה השוני? הרי למן הרגע הראשון לא היה לבן ידידותי ליעקב, ובני לבן אף הפיצו ברבים - "מאשר לאבינו עשה את החיל הזה". אלא השינוי לא היה מיחס עוין ליחס הוגן. יעקב הסתכל על פני לבן והנה הם 'רגילים' בעיניו. עד כה בז יעקב [כתלמיד ישיבת 'שם ועבר'] לחומרנות ולרדיפת הממון של לבן, בעוד הוא שרוי באווירה של חלום בית-אל. והנה לפתע לבן נראה לו סוחר נורמלי וגם הוא  עצמו בחלומו החל עוסק ברכוש, במקום מלאכים הוא רואה צאן. כאן הבין יעקב כי עליו לחוש ולצאת מן המקום הזה ולחזור אל ארץ מולדתו. לכן הוא מזמין את נשיו לשדה להכין אותן אל היציאה לארץ הקודש, אל המקום בו יוכל לחדול מלהיות יעקב ולהפוך להיות ישראל.
[תודה לרבי מורי וידידי, הרב פרופ' פנחס פלאי ז"ל , אשר העמידני על רעיון זה]

מבט שונה מצאתי בדבריו של ד"ר הלל מאלי: יעקב נס על נפשו מפני עשיו אחיו בכיוון כללי דרום, לכן "ויפגע במקום". פירושו משחשך היום הוא למקום כל שהוא, ולכן כה גדלה הפתעתו בבוקר לקבוע "אין זה כי אם בית ה' וזה שער השמים", כי מה טבעי יותר לפליט נרדף שאינו יודע היכן הוא לחזות במפלט שהדרך אליו יוצאת מן האבן עליה שם את ראשו, וקצה הדרך אינו נראה, 'מגיע השמימה' והיא רחבה ונוחה 'עולים ויורדים בה' , והשיא, היראות ה' אליו ואמירתו של הכל-יכול [שם, כ'ח 16] " טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ:"
ותגובתו המידית [שם] "  וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי"
אני שומע תורה מפיו של ד"ר מאלי בבית המדרש בירושלים, אך עד כה הייתי אחוז קסם
 מיצירותיו המוזיקליות יותר מאשר מדברי  התורה, כנראה כי מרצים המופיעים בפנינו יש רבים ומהם ידועים ומפורסמים, אך בהעלאת נגינות עתיקות הוא אחד ויחיד וכושר היצירה שלו אכן מרשים ומדבר אל הלב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה