פרקי משה - ויחי

ויחי – ויחי יעקב (מז כח) – שפת אמת - מדוע כתוב ויחי יעקב ולא ויהי, ללמדנו שחי בדביקות בה' גם במצרים, וזה בזכות תתן אמת ליעקב (בשם הרי"מ). אפשטיין – בפרשתנו נגמר ספר העבר שהתחיל באברהם מאור כשדים, ונגמר במות יעקב ויוסף, ומתחיל ספר ההתגלות וההוויה. ברש"י שהפרשה סתומה לפי שהגלות היא סתימת העיניים והלב, נסתמו עיניהם מצרת השעבוד.  ברכות יעקב וכן גם ברכות משה מתחילות במילה זאת, יעקב חותם את תקופת האבות ומשה את תקופת המדבר בשירה, גם ספר דברים נקרא שירה. השירה קרובה לסוד בניגוד לפרוזה. סתימת הלב והעיניים יכולה גם להיות רגע של ברכה. השיר הוא ביטוי לחוויית הפרידה.  יתכן גם שיעקב מסתיר במילותיו מציאות של השפלה וייאוש – לישועתך קיוויתי ה', שהוא גם ביטוי של תקווה.  אותיות דומות יש למילים גאל, גלה, גלות וגאולה, ואכן יש דמיון או קירבה ביניהם. על האדם להתייחס למה שנראה מעבר לכל אופק, וגלות היא תחילת היציאה מעבר לאופק, כמו יציאה למדבר, שמיעת קולות שונים, (וכניסה למצרים כבית עבדים). האדם גם הוא פרשה סתומה כמו ויגש ויחי. אנחנו מספרים לילדים על מה שהיה, אך כשהילדים מספרים זה על עולם חדש בו אנחנו זרים. בעקבות שפת אמת – בכל משפחה יש שונות בהסתכלות על אחים שונים. מאשר שמינה לחמו והוא ייתן מעדני מלך – בזהר שבכח הנשמה, שבת יומא דנשמתין, יש לחם משנה בשבת, שאז מתגלה שהכל מן השמיים. 

ויאמר (יוסף) אני אעשה כדברך (מז ל) – במדרש – גם אני אבקש להיקבר בארץ. 

ויאמר הישבעה לי (מז לא) – רמב"ן – למרות שהאמין בו, כדי לחזק את הדבר ואכן פרעה אמר כאשר השביעך [יש במדרש כי יוסף איים על פרעה שיגלה שפרעה לא ידע לשון עברית].

  וישתחו ישראל על ראש המיטה (מז לז) – מנחה בלולה - לקיים את חלום יוסף.     

אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (מח ה)  יצחק – יעקב נתן את הבכורה ליוסף מכיוון שראובן הודח בעקבות חטאו. ויוסף נכנס לבכורה כגדול בני האשה השניה. משום כך נקבעו אפרים ומנשה כשבטים – יורשי נחלות - לקבוע את הבכורה. ספר בראשית כולל הרבה סיפורי מאבק בין אחים. יעקב בא לקבוע את שינוי ההעדפות מבכורה לפי מועד הלידה לייעוד לפי תכונות אישיות, לכן העדיף את יהודה על ראובן, ואת אפרים על מנשה [כמובן ניתן להוסיף את העדפת יוסף].  
המלאך הגואל – מפליא שיש כאן ברכה של מלאך, לפי הגר"א אכן אין אומרים שלום עליכם. מציע שהוא יברך את הנערים מוסב על האלוקים הרועה אותי.]  אור החיים – א. הבכורה עברה ליוסף בגלל שמחשבתו של יעקב בביאה הראשונה היתה על רחל.   ב. ליעקב חסרו ל"ג שנים משנות אביו כי כשאמר ללבן שמי שלקח את התרפים לא יחיה נגזר מות רחל, ונחסרו מימי יעקב כמניין "יחיה".  החיים התקצרו במשך הדורות כדי שהאנשים שאינם עומדים בנסיון יתקרבו ויתוודעו לקוצר חייהם.  כשיוסף אומר לאחים ואלוקים חשבה לטובה זה דומה למתכוון להשקות כוס רעל והשקה יין שהוא פטור מעונש  [וכתבו בשבתון כי הפטור הוא רק בין אדם לחברו, ולא כמו בנודרת שלא שמרה נידרה ואחר כך נודע לה שבעלה הפר.  זה מסביר מדוע לא התקיים דבר יעקב לא יחיה.] 

ויברך את יוסף (מח טו) – רשב"ם – כי ברכת הבנים היא ברכת אביהם. 

וידגו לרוב בקרב הארץ (מח טז) – מנחה בלולה – אכן הם התרבו רק כשנכנסו לארץ. 

וירא יוסף ויירע בעיניו (מח יז) – אברבנאל –פחד שמא יקנא מנשה כמו שקינאו בו.

ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו (מח יט) – רד"ק – לשון גדולה ורוממות.         

וישם את אפרים לפני מנשה (מח כ) - יונתן זקס – מדוע העדיף יעקב את אפרים? אמנם זה כבר קרה אצלו בקניית הבכורה ואחר כך בלקיחתה בערמה, בהעדפת רחל, ובהעדפת בניה, אך כל המעשים האלו הסתיימו בסבל. יתר על כך, יעקב כנראה לא הכיר היטב את אפרים ומנשה. אפשר להציע שזה כיוון שהשם אפרים מיצג הפרני בארץ עניי והשם מנשה נשני את בית אבי.    

האספו ואגיד לכם..  אחרית הימים (מט א) - שטיינזלץ – יעקב לא הצליח למסור על אחרית הימים כי לא היו לבניו הכלים לקליטת המסר.   נתיבות שלום – (השפעת יעקב ובניו כוללת מלחמה בקליפות והעלאת ניצוצות, דברים שאינני מבין בהם). מביא קושיות מפרשים מדוע (במעמד זה) לא נמצאת ברכה ליוסף עצמו.  אור החיים מתרץ שהעביר אליו את הזכות לברך.  מנשה ואפרים – מנשה בבחינת סור מרע – נשני , ואפרים בבחינת עשה טוב – היפרני, והם יראה ואהבה, וגם טהרה וקדושה. אמנם את שאלת יעקב מי אלה כוונתו מדוע יש להם רק יראה, ותשובת יוסף היא אשר נתן לי ה' בזה , שבמצרים הכרחית ייראה כדי לא להיכשל, ויעקב טוען כי בכח התורה ניתן להגיע לאהבה, בזוהר שיעקב זה תורה.

היקבצו ושמעו בני יעקב (מט ב) – הגרי"ד  - כאן בא לביטוי המושג כנסת ישראל לדורותיה. זהו המשך של בת היתה לאברהם ובכל שמה – ספירת המלכות היא בת.  האספו ואגידה לכם – ואגידה כוונתו להתאגדות, שבזכותה יזכו לגאולה באחרית הימים. כי בעולם של כלל ישראל נחשבים כולם צדיקים כדברי הנועם אלימלך. לישועתך קיוויתי – במדרש שהכל תלוי בקיווי, וגם הגאולה. המגיד הביא שלא נזכר שם הוויה מפרשת מקץ ועד כאן, ומכאן שדיבר על גאולה מהגלות. ועוד פירוש (ממרן בב"א) שיש לבקש את התגלות כבוד ה' ולא את גאולתנו. ועוד, שהציפייה לגאולה היא חלק מאמונתנו שה' ברא את העולם לתכלית של ומלאה הארץ דעה את ה'.  עניין הגלויות הוא תכנון של ה' כולל השואה, וכמו שהתברר אצל יוסף שהכל מחושב גם לעם ישראל יהא כך, וזה בגלל החטאים ולצורך ההתנקות מהם.  יונתן זקס(?) -  יעקב מתחיל אגידה אשר יקרה אתכם באחרית הימים, וממשיך היקבצו ושמעו אל אביכם, והסבירו חז"ל שביקש לגלות הקץ ומנעו בעדו. זה בא ללמדנו כי בחירת האדם – צלם אלוקים – קובעת מה יהיה, גם אם היתה נבואה כמו מוות לחזקיה, זו רק אזהרה. אנחנו בוחרים את דרכנו ולכן גם תלמיד מפגר יכול להגיע לפרס נובל. וזה בניגוד ליוון הקלאסית שצידדה כי הגורל נקבע מראש [וגם למה שאמר לי יהודי מאמין כי הכל נקבע מראש מלמעלה חוץ מיראת שמיים].   שפת אמת –רצה יעקב לגלות לבניו עומק רע שיעברו ושייתגלה להם מלכותו גם בעת הסתרת פנים, וה' לא רצה בזה כדי שתהא הגלות. וזו דרך יעקב להכניס עצמו במקומות המסוכנים וזה שאמר המלאך הגואל אותי מכל רע.  ויברך את יוסף ואמר יברך את הנערים, כי נתן בזה ברכה להתפשטות כוחו של יוסף.  האספו ואגידה – לעורר כח השפעה בחינת יוסף הצדיק שנתקיים בהם ולכן ואגידה, והיקבצו ושמעו להיות מוכנים לקבל, בחינת בנימין, לא היתה מתוקנת עדיין, לכן נסתם ממנו כי היה התחלת הגלות. ועיקר הגלות הוא שלא מתקבצים לבבות ישראל כאחד ועל זה מבקשים קבץ נדחינו.     הרב שפירא – ברכת יעקב – רחל מתאימה לעולם הזה, ולכן יעקב אוהבה, לאה לעולם הבא. יעקב בחר ברחל, אבל העתיד יהא לבני לאה, ובראשם יהודה וגם לוי.   הרבי – יעקב אבינו המשיל את יהודה לאריה דן לנחש בנימין לזאב – חיות פרא, את יששכר לחמור נפתלי לאילה. וכן משה את יוסף לשור עם קרני ראם - חיות בית [גם  גד ללביא דן לאריה. שמעתי פעם כי אפשר להגדיר אנשים לפי החיה אליה הם דומים, במראה ובהתנהגות]. המשל לחיות פרא מאפיין את אהבת ה' – להימלט מכבלי הארציות, לחיות בית- השלמה עם המסגרת הארצית ולחשוף בה את ה' המסתתר בה. אבל כתוב גם ברך אותם, כלומר כולם נתברכו בכל הברכות, וכל אדם מישראל צריך לשלב ייעודו העיקרי באיזון עם הבחינה האחרת. גם אם לאדם ברורה בחירתו, עליו להשתלב גם בפעילויות של אחרים, ועל אחרים כדי להעצים את האחדות. ספר בראשית מוקדש בעיקר לתיאור חיי האבות והאימהות ודביקותם בה', אנחנו ירשנו מהם את הכח לצאת מהגלות לגאולה דוגמת יוסף – סיום הספר – שהושם בארון שהגיע לארץ.

ארור אפם כי עז (מט ו) – נחמה - יעקב מגנה את שמעון ולוי על אפם כי עז, זה מאד מובן לפי הרמב"ן שיעקב כעס עליהם כיוון שהרגו את כל אנשי שכם, שלא חטאו ממש, ושאולי אף היו מצטרפים לדת ישראל בעקבות המילה.
ויברך אותם (מט כט) - גינזבורג – היכן הברכה של יעקב – יש ברכה בעצם התוכחה שהיא מתוך אהבה. אך יש גם ברכות כמו יודוך אחיך, ידין עמו, שמנה לחמו.

 ויגווע וייאסף אל עמיו (מט לג) - נגן - יעקב אבינו לא מת - בזהר שהנצח מושג בחיי העולם הזה, כי הנשמה מתקיימת בזהות שנתן האדם לעצמו בחייו. וזה מה שנאמר שיפה שעה של תשובה ומעשים טובים מכל חיי העוה"ב. מהות האדם היא שילוב של נשמה וחיים, הנשאר גם כשהגוף כלה, ולכן כתוב ימי יעקב למות ולא יום מותו, כי כל ימיו קובעים את זהותו, ונמשלים ללבושו בעולם הבא (בעולם הרוחני).  ועוד בזוהר - כל יום עולה ומעיד, וכל יום הוא הזדמנות, כך אדם וחווה היו עירומים כי חטאו ביום היחיד שהיה להם אז, ואברהם בא בימים – ימיו מלווים אותו לסוף חייו.  משה ראט – נאסף אל עמיו למרות שנקבר רק לאחר 70 ימים של החניטה. ואולי הכוונה היא שנפשו הגיעה לארץ החיים לאבותיו. ואכן בניגוד לרש"י שכרת פירושו ללא בנים אומר הרמב"ן שהכוונה היא מארץ החיים, ואז מובן מה שכתוב פדה משאול נפשי.                                                   ויעל יוסף לקבור את אביו.. ויהי המחנה כבד מאד (נ ז-ט) - הגרי"ד – הטקסים וההשתתפות בלווייה מצביעים על כך שמצרים הכירה בגדולתו של יעקב בעקבות ההכרה בגדולתו של יוסף. קבורת יעקב היתה מין חידוש הברית לארץ.   נגן –  בתנחומא נאמר שבלוויה בירך על הנס ליד הבור שהושלך אליו. כשאחיו מציעים להיות לו לעבדים לאחר מות יעקב הוא בוכה כי הבין שנשארו בניכור ממנו.

  לו ישטמנו יוסף.. אביך ציווה.. שא נא פשע אחיך  (נ טו)  – שפת אמת - וקשה כי ראו שהוא צדיק ומדוע חשדו בו, אך מרוב צערם ותשובתם על המכירה חשבו כי הם גרמו לכל הגלות, ועל זה השיב להם שה' חשבה לטובה  [רבים מתרשמים מרגישותו של יוסף לאחיו, אם כי אני מקבל שזה מה שמבליטה התורה, נשאר לי קושי גדול להבין איך זה שהאחים לא קלטו את זה וחשבו שישטמנו יוסף ואפילו מסרו בשם יעקב מסר מיוחד. יוסף, שעמד בראש הממלכה הגדולה של ימיו והיה חכם ומנוסה, לא הצליח בתחום זה?]. יונתן זקס(?) - מדוע שיקרו אחי יוסף למסור שאביהם ביקש שיוסף יסלח להם? זה קשור למה שכתוב במסכת יבמות (סה) כי מותר לשנות מפני השלום, ולמדו זאת כשה' אמר לאברהם ששרה צחקה כי לא האמינה בגלל שהיא זקנה בעוד שהיא אמרה ואדוני זקן. מביא דוגמא מהחופש והשיוויון שהם נוגדים (ישעיהו ברלין), וכן אמירת כלה נאה. ועוד יותר במדרש שהאמת אמרה אל ייברא האדם כי כולו שקדים והשלום אמר כי כולו קטטה, נטל את האמת והשליכו לארץ – אמת מארץ תצמח. מציע כי הכוונה היא שהאדם יידע כי אינו יכול להגיע לאמת שבשמיים אלא רק לשאוף אליה, ולכן שבעים פנים לתורה וכן השלום נדחה מפני הצורך להגן על עצמך.

   שא נא פשע אחיך וחטאתם (נ יז) – הירש – אלו כאילו דברי יעקב, אך בבקשתם מיוסף כתוב לפשע עבדי אלוקי אביך, כלומר, האחים לא ראו עצמם בזכויות אחים וגם התוודו על פשע ולא חטא - שגגה.                                                     
התחת אלוקים אני (נ יט) – הירש – ה' ישפוט כוונותיכם, אני כאדם מתחשב בתוצאות – הטובות.                            
ואתם חשבתם רעה אלוקים חשבה לטובה (נ כ) – ספורנו – המציא לכם את השגגה לתכלית טובה. 

 ויגווע וייאסף אל עמיו (נ לג) – משה ראט – אין הפסוק מתכוון לקבורה עם משפחתו, כי הרי חנטו אותו 70 יום ורק אח"כ הובא למערת המכפלה, מכאן הוכחה שמדובר בחיי נפשו לאחר המיתה. גם בפירוש ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, בניגוד לרש"י שמדובר במות צאצאיו, מפרש הרמב"ן שמדובר בכריתה מארץ החיים – העוה"ב. קשה גם לקבל שאדם זקן עם הרבה צאצאים אכן מת כל זרעו.