=
וירא – וירא אליו ה' - שפת אמת – בכל
דבר יש נקודת החיות מה', וצריך להסיר את הקליפה והחיצוניות שנקרא ערלה, וזה וירא
אליו שנתגלתה לו הפנימיות כמו שכתוב מבשרי אחזה אלוק. וגם פירוש וירא – שה' טוב על
כל הנבראים. למרות שכל העולמות תלויים
במעשים הטובים של אדם, בכל זאת יש לאדם רק פתח כחודה של מחט. לפי שנסתר האמת בעולם הזה, שכל חיותו שמקיים
רצונו של ה', ובנ"י מתגברים ומקבלים מלכותו.
בנ"י זכו למילה שהוא פתח המאפשר התקשרות הגוף לכוח שרשו. עתה ידעתי – מה שייך בה' עתה? אלא שלא נקרא ידיעה עד שנגמר הדבר עד סוף כל
הדורות, ועל ידי הניסיון העשירי שלמה כבר ההכנה, ולכן גם רק ג' נקראו אבות,
שמעשיהם היו בשביל כלל ישראל.
הרב אפשטיין – לאחר ברית המילה אברהם המבריא יושב פתח האוהל ומחכה למשהו. ואז ה'
נראה אליו, לא מוסבר מה כרוך בזה, אך נראה מאוד סביר שכשאברהם אומר אל נא תעבור
מעל עבדך זה לה', למרות שה' עוד לא דיבר אליו. [ ייתכן גם שהבין כי האנשים מייצגים
משהו שה' רצה בהתגלותו]. חז"ל אומרים
שבא ללמדנו שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה. וכנראה ההתגלות מגיעה
לדיבור כשה' לא מכסה מאברהם את החרבת סדום. באו אנשים ואחר כך נקראו מלאכים,
רש"י שלגבי אברהם כמו אנשים אך לא לגבי לוט. [ לא ברור לי כיצד ניבאו על
הולדת יצחק מבלי שהיה בזה הבנה שהם מלאכים, אולי נחשבו נביאים? ]. במדרש מובא כי
מלאכי השרת גילו מה שהיה אסור להם ולכן נידחו ממחיצתם קל"ו שנים עד ירידתם
ליעקב. כתוב וייפנו משם... סדומה, והמדרש לומד מזה שיש להם פנים ולא עורף,
מה שלא כל כך מובן. לפי המהר"ל בפרקי
אבות צלם האדם קשור בזיו הפנים המיוחד לאדם. ואכן בפנים יש תופעות של פרטים שונים,
וזה מתאים לרש"י שצלם הוא להבין ולהשכיל. אנחנו גם משתמשים בביטוי לקבל פני
אדם, כלומר פנים זה מאורע ולא שם עצם. ואכן רק בעברית היא באה מפועל לפנות ולא
מראייה. ואולי ויפנו זו ההפתעה על בשורת הבן.
ובבית יעקב - למי שיש עורף זה אומר שהוא צריך לסובב את ראשו – נשאר קשור
למצבו הקודם ולזיכרון, ולכן אין את זה למלאכים . שפת אמת כותב כי אברהם היה מוכן
לכל, אך לא שכח לרגע את ההבטחה לזרעו במהלך העקידה, ברור כי אין למלאכים מציאות
כזאת. אל נא תעבור מעל עבדך – יונתן זקס –
חז"ל שמכאן שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה, וקשה להבין זאת, ואולי
הכוונה היא לראות את השכינה מסתתרת באנשים שבאו, ובמלים אחרות – אנו מכבדים את ה'
דרך כיבוד האדם שנברא בצלם. התשפוט צדיק עם רשע - הרש"ר הירש - הוויכוח
על סדום לגיטימי כיוון שחוש הצדק שבלבנו בא מרוח ה' השוכנת באדם. - וישלחנו ה' לשחתה - הרבי - החמס של סדום דומה לשל דור המבול, אך כוונתם
היתה לעשות את המעשה הנכון, ולכן מנבא יחזקאל שסדום ובנותיה ייבנו בעתיד (פרק טז,
וכן על שומרון). כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה – הרבי – אברהם היה מנותק
מהמציאות יותר משרה, המעורבות בעניני העולם הגדילה את נבואתה. בקבלה מופיע כי
בימות המשיח יסוד הנקבה יעלה על יסוד הזכר, וגם כאן קרה כזאת, ואכן ככל שאנו
מתקרבים לגאולה יפרח כוח הנשים בעולם. וייטע
אשל בבאר שבע – הרבי – זה המוסד הראשון שהוקם כדי לקרוא בשם ה'. חשיבותו רבה,
וכן בדורותינו בתי הכנסת ובתי המדרש. והאלוקים ניסה את אברהם – יונתן זקס - כדי שנדע כי כל ילד הוא נס. לפי
קירקגור יש כאן השעיה של האתי לעומת אהבת האל האישית. לפי הרמב"ם הניסוי נועד
להעמיד מופת עד היכן מגיעה הייראה והאהבה
לה'. ניתן להציע כי בא להראות כי אין הבן רכושו של האב אלא פיקדון מאת ה',
בניגוד להעברת ילדים למולך. רעיון זה חוזר בעקרות האמהות, ואצל משה התינוק. מי השילוח – אלוקים
ציווה על העקידה (ולא בשם ה'), מכאן שהציווי לא היה ישיר אלא באיספקלריא, ואברהם
הוכיח אמונתו בכך שהתכונן לעשותה והאמין שלמרות כן הבטחת ה' על זרעו תתקיים למרות
הסתירה להגיון. נגן - רש"י מביא את המדרש כי השטן קיטרג על
אברהם שלא הביא קרבן תודה על הולדת וגמילת בנו ואז ה' אמר שאברהם יקריב אפילו את
בנו. לעומת זאת הזוהר אומר שאברהם לא שימח
את העניים בגמילת בנו - "לא נתן דבר
לך ולא לעניים" (הרב אשלג אמר כי שבירת הכלים היא בגלל חלוקה לא נכונה של
העושר ושל האושר). מביא שגם בקוראן כתוב שניתן להמיר את הצום בצדקה ומשווה ללווינס.
כמו כן טוען שעל פי הזוהר המסע אל ה' עובר דרך היחסים בין בני האדם. כל הזוהר כתוב
כשיחה בין לומדים. הרב אריאל - הסכמי
שלום והחורבנות והקדושה – מביא את הרשב"ם שה' אומר לאברהם אתה נשבעת לאבימלך
אם תשקור לי ולניני ולנכדי, לפיכך קח את בנך והעלהו לעולה. וזה מקביל למדרש רבה
נ"ד, אומר ה' ליצחק, אתה נתת לאבימלך שבע כבשות אני משהה בשמחת בניך שבעה
דורות, כנגד כך הורגים מבניך שבעה צדיקים, ובניו מחריבים מבניך שבע משכנות,
וארון בשדה פלשתים שבעה חדשים. ומסביר כי
אברהם בעל החסד האמין לאבימלך וכרת ברית, ואחר כך סתמו את בארותיו, וכן גם יצחק,
שנאלץ לעזוב את באר שבע. קח את בנך.. והעלהו שם
לעולה – הגרי"ד סולובייצ'יק (דברי השקפה) –תחילת הפעולה הדתית היא בעיקרה חוויית סבל, הקרבה
עצמית, כזאת שאומר ה' לאברהם, סופה של החווייה
היא מציאת העצמאות, והסבל נהפך
לשמחת עולם. הרב קוק -בניגוד גמור לכך אומר (אורות התשובה ח) כי לאברהם לא היו לילות של
נדודי שינה, שום רגש של דכאון, שנת ישרים עליזת קודש. בעולת ראיה מצטט את
הרשב"ם, שאברהם חטא בכריתת ברית עם אבימלך בעוד שכל הארץ הובטחה לו (לזרעו),
וזה משמעות מה שכתוב אחר הדברים האלה – על העקידה. שטיינזלץ – באבות מדובר על עשר נסיונות של אברהם וסביר שהעקידה הסוף והשיא, אבל יש המוסיפים את חיפוש
הקבר לשרה (רבנו יונה). בחסידות מובא שבכל מאודך – בכל דבר שאדם עושה או בייסורים
מתמשכים שיותר קשה לעמוד בהם מבכל נפשך חד פעמי, וגם חיפוש מקום לקבר דומה לכך.
הנסיונות של אברהם כללו ציוויים שנגד דעתו. בעקידה הוא כמוסר את נפשו . יצחק אחי – משמעות העקידה - עד לעקידה היתה ברית, רק
אחריה נאמר בי נשבעתי. הרב דסלר – אברהם
באמונתו ובניסיונות הכניס להיסטוריה של עם
ישראל את נקודת הבחירה של ה ' את עמו. וכן מעשי אבות סימן לבנים פירושו קביעת דרגת
מציאות התחלתית של נפש הבנים – האומה. אליעזר
שבייד - קבלת הארץ וקידושה - מסביר את
רעיון העקידה כחלק מהמעשים שנועדו לסמל
אותה, כמו ההליכה בארץ והמזבחות, וקבר שרה. אברהם בא לקיים רצון הבורא, תוך התבטלות גמורה
של עצמו, וזה אכן סימן לדורות. עם זאת מקריבים רק בהמה כי כל אדם מצווה לבחור בטוב. הרמב"ן
מדגיש כי הציווי היה של ה' ומניעת ההקרבה הייתה על ידי מלאך. פירוש דבריו
הוא, כי דברי אברהם לנעריו (אליעזר וישמעאל שהיו המעולים בדור מלבד האבות) ונשובה
אליכם, זו נבואה הכוללת שתי אפשרויות, ביטול הצו, אך גם אפשרות קיומו שיביא את
התיקון המלא לעולם, ואז ידיעת אחדות ה' שתביא להפסקת החיים הרגילים, כי הבנת
מציאותו מבטלת את קיום האדם (מהר"ל), וזה יהיה כבר התיקון השלם של העולם,
שיתקיים רק בתחיית המתים והעולם הבא. זה לא קרה כי הדור לא היה ראוי לכך. ומוסיף
כי מדובר הרבה על אפרו של יצחק כי למעלה
נחשב כאילו הוקרב, ומסביר גם את דברי חז"ל כי ביקש לחתוך מעט כדי להגיע למטרה
זאת של תיקון העולם. הרבי – הנסיון בא כדי
להוציא את משאבי הנפש אל הפועל. כאן, להוכיח שהדביקות בה' הייתה למעלה מההיגיון
והתבונה. הרב קוק - האדם פוגש את ה' דרך עומק נפשו ודרך התורה
והנבואה, וזה מה שהתבטא בעקידה. הרבי מהוסיאטין - אברהם זבח את עצמו - עקד את מחשבותיו.
יונתן זקס – העקידה כי מוקירים יותר את מה שעלולים לאבד, וכן גם יהודים
שהלכו לגיא צלמוות מביא אותנו לא לשכוח את קדושת החיים. וייקח את האיל ויעלהו לעולה -
מהר"ל (בגור אריה) - - מפרקי דר"א שהשופר של משיח מהאיל של אברהם, כי
איננו טבעי, כפי שמוכח מזה שנברא בין השמשות.
ויירש זרעך את שער אויביו - לנושא
קדושת הארץ – לפי הרמב"ן וריה"ל הארץ קדושה כמקום התחלת הבריאה, אם כי
זה תלוי גם מי יושב בה. הרמב"ם מגדיר
קדושה כהיבדלות מהחומר וקשר לרוח, לכן גם קדושת הכיבוש של יהושע תקפה רק לזמנה. ירושלים והמקדש קדושתם אינה בטלה כי ה' קידש
אותם במצוותיו. ישעיהו לייבוביץ - (אמונה
היסטוריה וערכים) טוען לפי דברי המשך חכמה כי כל הקדושות לא נתקדשו אלא במעשה
המצוות ואין להם קדושה עצמית. ומציע כי סמיכות פרשת קורח לפרשת ציצית מסמלת את דעת
משה רבנו הרמב"ם והרמח"ל בניגוד לדעת קורח, שריה"ל ומהר"ל
ואולי עוד אנשי קבלה וכן הרב קוק הולכים בעקבותיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה