= וארא – וידבר אלוקים אל משה.. וארא.. ושמי ה' לא נודעתי להם (ו ב,ג) – רש"י - וידבר - דברים קשים, תוכחה על דבריו למה הריעות, ושמי ה' לא נודעתי - שלא קיימתי להם הבטחותי. הרבי - ה' אומר למשה וארא אל האבות והם האמינו בי, ואתה שואל שאלות. ה' דורש ממשה ומישראל אמונה, שילמדו מן האבות. רמב"ן – לאבות עשה ניסים מבלי לבטל את סדר העולם, ובשם ה' לשנות סדרי הטבע לא נודעתי להם. והוצאתי והיצלתי וגאלתי ולקחתי (ו ו) – במדרש - בשמות רבה - בזכות מה נגאלו – שלא שינו שמם ולשונם, לא גילו סודות, ונזהרו מעריות. בויקרא רבה – מכיוון שלא דיברו לשון הרע ובפסיקתא – שלא שינו לשונם ולבושם, לא גילו סודם, ונימולו (בעשירי בניסן, עדיין אינני יודע על איזה סודות מדובר). הנצי"ב – אלו מדרגות לשחרור ולהכנה לקבלת התורה – א) והוצאתי, במכת ערוב, מהעבודה בחומר ולבנים, ב) והצלתי, יציאה מעבדות, בברד. ג) וגאלתי, שנהיו בני חורין ממלכות פרעה במכת בכורות. ד) ולקחתי, להיות לעם ה'. ה) וידעתם כי אני ה' – להידבק בה', וזוהי כוס חמישית שאינה חובה, אולי מפני שלא כל ישראל זכו בה. ולפי האבן עזרא ולקחתי זה בקבלת התורה. ולפי הזוהר וידעתם זה לדעת שה' ריבון העולם, וזו מצווה ראשונה. מורשה (ו ח) – הנצי"ב – אפילו כשאתם גולים ממנה היא שלכם. ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה (ו ט) – יונתן זקס – הרמב"ם במורה מסביר כי כשיש בעיות פיזיות קשה לעסוק ברוח, והיהדות מקדימה את תיקון הגוף מבחינת התהליך, וזה הסבר הפסוק. רבי לוי יצחק ניסח כך – עליך לדאוג לעולם הבא שלך ולעולם הזה של אחרים בנצרות הדגש על עולם אחר שיזכו בו אם יפרישו עצמם מהעולם הזה. אלה ראשי בית אבותם.. הוא אהרון ומשה (ו יד,כו) - רש"י מסביר כי התורה מביאה את כל הייחוס של בני יעקב באמצע הסיפור של שליחות משה ואהרון. ומפסיקה אותו כשהשושלת מגיעה לפינחס, כי פרשה זאת באה כדי לייחס את משה ואהרון. בזוהר כתוב כי ה' חשב להעביר את אהרון מחלקו בהנהגה כי ידע שיצאו ממנו נדב ואביהו שיחטאו, והשאיר אותו בתפקיד כיוון שידע שייצא ממנו פינחס שהציל את ציבור ישראל וחידש ברית עם ה', ולכן נגמרת הפרשה בפינחס ולא באהרון ומשה. ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי (ז ג) - אברבנאל - הכבדת לב פרעה נדרשה כדי להגיע לכך שדם היהודים יינקם בהריגת המצרים. אמנם הוא מביא גם דעה כי אין תשובה לגויים. נחשוני - ההכבדה באה לאזן את אפשרות הבחירה בעקבות המכות ( המשגיח מקלם). רמב"ם – בגלל הרעות שעשה נמנעו ממנו דרכי התשובה. ואכן בחמש המכות הראשונות הקשה פרעה את ליבו ורק אחר כך נאמר שה' הקשה. לעומת זה הספורנו מפרש שחיזוק לב פרעה אינו הקשיית ליבו אלא בזה שעמד בלחץ המכות הקשות ולא נכנע בגללם. יונתן זקס מגדיר את שיטותיהם כדבר והיפוכו [ לא כל כך הבנתי את ההבדל, כי לפי שני הפירושים נשאר בסירובו] והוא מציע שמכיוון שה' מנהיג כל פעולה בעולם, הרי שכל פעולה היא חלק מתוכניות ה' שאינן ידועות לנו. ומוסיף שפעולות שליטים רבים נוצרו תוך התעלמות מנתונים אובייקטיביים, כמין התמכרות למהלך שלילי בהבנתנו. כך פרעה ששיעבד רבים לבניין הפירמידות השתעבד בעצמו, ונהג כמו הרבה רודנים שמביאים את עצמם לסוף טרגי. נגן – לכאורה הכבדת לב פרעה היא כדי להענישו אך הפסוק מסביר כי זה למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים. המצרים רצו לנצח את הזמן על ידי חנטה ובניית פירמידות, ישראל מנציחים ע"י סיפור לבנים והלאה. סיפור אינו רק ניתוח משמעות החיים אלא גם מכוון את החיים ומעורר לבצע התנהגויות שונות. שטיינזלץ – גיבור הפרשה הוא פרעה, המקבל מכות ובכל זאת עומד על עקרונותיו, והרבי מקוצק אמר שהיה גבר כהלכתו. אכן באופן טבעי אנחנו מבינים יותר ללב רשעים כאלה. הכוזרי (וכן מהר"ל ואור החיים), שהמכות בסדר עולה. רבינו בחיי - המכות באו ללמד את האמונה בה' - מציאותו, השגחתו ויכולתו [לישראל?]. מלבי"ם בעקבותיו – מצביע על כך שזה לפי החלוקה של רבי יהודה, דצ"ך - מציאות, עד"ש - השגחה (שחין עונש), באח"ב - יכולת. הרמב"ן - מוסיף בריאה, ידיעת ה', ונבואה הכלולים בעצם, אך הוא מוסיף גם אמיתות התורה [ לא ברור לי איך זה]. והבאתי (ו ח) – נחשוני - מדוע אין כוס חמישית על והבאתי – כי דור זה לא נכנס לארץ. ואיך ישמעני פרעה (ו יב) - נחשוני - משה אומר כך ואכן פרעה אמר לא אשלח. הלשון מובנת יותר אם אכן בני ישראל לא העיזו אפילו לרצות לצאת, ולכן אומר ה' כי גרוש יגרש. וידבר אל משה ואל אהרון (ו יג) הרבי –משה זו תורה ומצוות ואהרון זו תפילה, וסדרם מתחלף. דבר אל פרעה מלך מצרים (ו כט) – הרבי - משה מוכיח את פרעה תוך כיבודו, זה בא ללמדנו שיש לגשת אל השליט ואל הרשע בדרכי נועם אך בתקיפות. אמור אל אהרון.. נטה ידך על מימי מצרים.. ויהיו דם (ז יט) – הרבי - הדם שנוצר מהמים מצביע על חום ועל הצורך במניעת האדישות אצל פרעה ובכלל. הכינים באו להמחיש שהאדישות הפכה את המצרים לטפילים כמו הכינים, כי כל הישגיהם באמנות ובמדע טפלים לכוחות הקדושה. וגם באו ללמדנו כי הזנחת המודעות לה' מביאה לחטא, כמו שהזנחת הניקיון מביאה כינים. הערוב היה תופעה מיוחדת שחיות הטרף באו כולם ביחד, מאי סדר זה עלינו ללמוד על המחויבות למצוות ולרעיונות כשהם בסדר המוסרי הנמסר. ברד ואש – בניגוד לדרך הטבע, גם לנו שילוב הדין והחסד היא מיומנות שלמעלה מהטבע הנדרשת מאיתנו ונוכל להגיע לכך רק בעזרת ה'. הרב קוק – רש"י פירש שכאן הועדף אהרון כי משה צריך להכיר טובה ליאור, וזה בא ללמדנו עד היכן מגיעה החובה להכרת טובה, שהיא העמוד המוסרי היותר גדול. כך גם כיבוד המתים מראה. ומצוות כיבוד אב ואם מהווה בסיס להכרת הטוב לאלוקים ולאנשים. העתירו.. ויסר הצפרדעים.. ויאמר משה למתי.. ויאמר למחר (ח ד) – רמב"ן – פרעה חשב כי משה מבקש זמן ולכן נתן לו זמן קצר. ויצעק משה אל ה'.. ויעש ה' כדבר משה (ח ח,ט) – אברבנאל – משה הבטיח מעצמו והתפלל לה' כדי שיתבצע כהבטחתו [צדיק גוזר וה' מקיים]. אצבע אלקים היא (ח טו) – הרמב"ן - לאחר שבכינים לא הצליחו החרטומים לעשות כן, לא פנה אליהם יותר פרעה. יונתן זקס – הייתה פה קריסה של גישת החרטומים שהם יכולים לשלוט על הטבע, בדומה למדענים רבים, וגם בוני מגדל בבל. הוא מזכיר בהקשר זה את קביעת הרמב"ם כי אין ולא היה באותות ומופתים הוכחה לאמונה ולנבואה אלא במעמד סיני בלבד. והפליתי.. את ארץ גושן.. לבלתי היות שם ערוב (ח יח) - הראב"ע - רק בערוב דבר וברד לא היה בארץ גושן לפי הפסוקים, והרמב"ן חולק ואומר כי גם המכות הראשונות לא היו ליהודים, אך כיוון שכאן מדובר בחיות טרף הדגיש שגם כאן לא ייכנסו לארץ גושן. דרך שלשת ימים נלך (ח כג) - הדר זקנים – מדוע ביקש משה רק לצאת לעבוד שלשה ימים - כדי שישאילו להם כלים. בכור שור – ישראל אכן שבו לכיוון מצרים לפי החירות אלא שמצרים באו עליהם למלחמה. וייתכן גם לומר שכדי שתהיה קריעת הים ומפלת המצרים. ובספר מעשי ה' – שמשה אמר לפרעה כי לא נדע איך נעבוד את ה' ובזה כלולה גם האפשרות שלא יחזרו למצרים. אחרי החושך קרא פרעה רק למשה, אולי חשב שיגיע להסדר רק עם משה. ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים (ט כז) – שטיינזלץ - המשא והמתן עם פרעה היה על עצמאות מסוימת לישראל, ופרעה אומר כן ולא. אחרי הברד, שהוא חריג במצרים בכלל, אומר חטאתי, וכנראה זה שינוי כל מערכת החשיבה שלו, שינוי כזה קורה לאנשים אחרי מאורע חריג. התניא אומר שאנשים מלאים חרטות שאינן אמיתיות, או שהן מתייחסות לטפל ולא לעיקר. כשאנחנו אומרים חטאנו אנו ואבותינו, בא הדבר כדי להדגיש את שרשי החטאים. ויכבד ליבו הוא ועבדיו (ט לד)- אפרים רוטמן – רק אחרי הברד אמר פרעה אני ועמי הרשעים, וכיוון שכלל אותם ברשע, התערבו באחריות ואמרו לו שלח את האנשים, ואכן פרעה אמר לכו נא הגברים וכשמשה לא קיבל, חזר הביטוי ויחזק ה' את לב פרעה – ללא מעורבות עמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה