יתרו
בעקבות הקידמה והמודרניזציה חלים לצערנו שינויים גם בערכי המוסר, דברים שבעבר היו נראים מעשי שחיתות ותועבה, נעשים כיום בתרבויות "מפותחות" ערך מוסרי-לגיטימי.
על כן הורו לנו חז"ל לקרוא ולשנן מחדש כל חצי שנה את "עשר הדיברות".
לנו, האמונים על ערכי היהדות, עדיין נראים ה"לאווים" של "לא תרצח" "לא תגנוב" ודומיהם – כערכים נצחיים. אולם ביחסים הבינלאומיים, בעולם הגלובאלי "רצח-עם-נידח" או השתלטות על עסק זר – הם לצערנו חלק מהווי החיים.
כאן באה לידי ביטוי מהותה של הדת כקובעת ערכי יסוד בלתי משתנים ויסודות השומרים על העולם לבל ימוט.
ולסוגיה אחרת בפרשת "יתרו" – עצם העובדה שתורת ישראל הקדישה פרשה שלמה ליתרו – לגוי נכרי, כהן אלילים, אמנם חותנו של משה, תמוה!
נראה כי הקדשה זו באה בשל העובדה שיתרו היה הנכרי הראשון שבא לברך את ישראל על שחרורם מעבדות מצרים. בכך היה זה הוא אשר הזים את הטענה "העולם כולו נגדנו".
יש להניח כי החדשות על "קריעת ים סוף" ושחרור עם העבדים הכו הדים בעולם של אז, אבל יתרו היה ה"גוי" היחיד שמצא לנכון להגיב ולברך!
תגובת יתר העולם על "שחרור העבדים" מפורטת בפרשה הקודמת:
"שמעו עמים – ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת"! עמלק שמע אף הוא ותגובתו היתה "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים".
ואילו יתרו הביע שמחה! לכן כנראה משתמש המקרא בביטוי "ויחד" שהוא גם "שמחה" וגם אחד ויחיד.
כולנו משתמשים היום בביטוי אשר אותו חידש יתרו:
"ויאמר יתרו: ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים.."
כמה אנשים יודעים היום כי הביטוי "ברוך השם" חודש על ידי "כהן-בעל"? משה וישראל לא היו כפויי טובה והזמינו את יתרו להיות אורח הכבוד.
בשפה מודרנית: העמים ששמעו על אבדן הצבא האדיר של האימפריה המצרית נעשו לא שקטים, "ירגזון" בחששם מפני מהפך ב"מאזן האימה" העולמי, אך לא התערבו, העדיפו להתבצר ולהמתין להתפתחויות. האומה היחידה שהחליטה כי עליה להתערב היתה עמלק. אך גם היא נרתעה ממלחמת פנים אל פנים ורק עקבה אחר עם העבדים היוצא ממצרים ברגל, זינבה בו את כל הנחשלים [את הזקנים והטף, את הנשים ההרות]. מעניין, אחד השבטים הקטנים אשר ישב בתוך העמלקי ומצא בו מגן היה בני שבט הקיני. ודוקא אחד מבני השבט, הכהן ["כהן מדין"] שהיה גם חותן משה, לקח עמו את הבת הגרושה וילדיה, את צפורה "אחר שילוחיה", ובא לברך את עם ישראל. הכרה ראשונה של אומות העולם בצדקת עם העבדים. לכן הכתוב מציין "ויחד יתרו", היה יחידי בעולם האלילי שבא להכיר בישראל והשגיו. כעבור שנים הרבה, כאשר בא המלך הראשון של ישראל שאול לנקום בעמלק, הזהיר קודם את בני שבט הקיני לצאת מקרב העמלקי "פן תספה".
רבי חיים בן עטר שעלה לירושלים ממרוקו במאה ה-18 וכתב כאן את פירושו לתורה "אור החיים", אומר כי התורה מייחדת פרשה שלמה זו ליתרו הגוי! ללמד אותנו לדורות כי יש לנו מה ללמוד גם מהגויים! אנו אמנם הנחלנו לעולם ערכי מוסר [עשרת הדברות] אבל סדרי מינהל למד משה מיתרו. וגדולתו של משה אף היא נאמרת בפרשה.
אצלנו בישראל נהוג להזמין מומחים זרים, לשלם להם ולתייק את ההמלצות. ואילו משה לא התמהמה לבצע "וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר..." ככתבו וכלשונו בלי עיכובים.
אמנם בשינוי אחד, יתרו אמר "כל הדבר הקטון ישפטו הם והגדול יביאו אליך", ואילו משה הורה "הדבר הקשה" תביאו אלי, כלומר לא לפי סכום הכסף המעורב אלא לפי התסבוכת והקושי [הערת ידידי-מורי הטוב – פרופ' פנחס פלאי זצ"ל].
ולא זו בלבד אלא יתרו לימד את משה רבנו "לקח" בנושא ערכו של העם. משה ישב מבוקר עד ערב ולימד ושפט. לימד אותו יתרו, אם תבזר סמכויות – תמצא גם שרי אלפים ושרי מאות ושופטים ודיינים!
ועוד רעיון נחמד שמעתי מפי הרב מוטי אלון יבל"א: מדוע נאמרו עשרת הדברים בפרשתו של יתרו? ללמד אותנו כי אף שהדברים נאמרו לעם ישראל, הם מכוונים לכל אומות העולם. המסר הוא אוניברסלי, וכהן מדיין ששמע על כך מרחוק טרח ובא ללומדם מקרוב.
התורה המוסיפה את דבריו של כהן הבעל, ופרשה שלמה של בלעם, שגרם למוות של אלפים מישראל, כנראה באה ללמד אותנו את הנאמר בחז"ל "הווי לומד מכל אדם" [אך כנראה בהנבלה של זהירות ושמירה על דרכי היהדות].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה