יום ראשון, 12 במאי 2019

פרקי משה - אחרי מות

=אחרי מות – [בנוסף לסדר יום כיפור עוסקת הפרשה בהקרבה ושחיטה ובעריות, משום מה קורא את זה הגרי"ד  עריות ושפיכות דמים. בפרשה זאת וגם בקדושים מוזכר שאם לא יקיימו ישראל את האיסורים תקיא הארץ אותם. האמירה הזאת אינה עונש אלא כמין אירוע טבעי, כמו בן מלך שהאכילוהו דבר מאוס (רש"י). ההפטרות המוצעות לשבת זאת אכן כוללות גלות עקב חטאים, וגם על גאולה. אמנם, בהמשך ויקרא כתוב והשימותי את מקדשיכם ודרשו חכמים קדושתן אף שהם שוממים. וכן בהפטרת בחוקותי בירמיהו – כיסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.] אחרי מות.. בקרבתם לפני ה' וימותו (טז א) – זוהר – שתי מיתות, אחת לפני ה' ואחת שלא היו להם בנים. בקורבתם – שרצו להתקרב לה' יותר ממה שציוה שטיינזלץ – להסברים על מות נדב ואביהו יש במידה רבה קו משותף – בקרבתם – שהתקרבו יותר מידי, אולי מתוך שהרגישו שהם חלק מהמערכת. ואולי זהו שה' מקפיד על הצדיקים אפילו על כחוט השערה – שמביאה אותם לטעות, בעוד הם מהווים דוגמא לכלל ישראל. [ קיים גם הסבר שמתוך התלהבותם לקדושה רצו להישרף – להגיע למקום שבו אדם אינו קיים. פירוש אחר לפי רש"י שזה בגלל שבהר סיני ראו כבוד ה' ואכלו ושתו. ועל הכל – דרשת חז"ל כי ונקדשתי בם מצביע על צורך בהגברת הייראה על ידי מיתת מי שעשה דבר חריג כלשהו, ומשה ואהרון אמרו שהם כנראה גדולים מאתנו ולכן נבחרו לזה. רש"י בדברים על ובאהרון התאנף ה' מפרש כי זה בכילוי בניו. ]
דבר אל אהרון אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש (טז ב) - ש"א שנרב – בסיפרי נמצא כי אחיך בבל יבוא ואין אתה בבל יבוא, למרות שאתה רק לוי, והדבר מודגש במילה אחיך – יש חלוקת תפקידים ביניכם. [ אעיר כי משה כנביא המוליך את העם בדרך חייב להגיע לקודש כד לשמוע הוראות ה'] .      בזאת יבוא אהרון אל הקודש (טז ג) – רש"י – בזאת גימטריה שלו 410 , רמז לבית ראשון. [ רק בו התקיימו סדרי עבודת הכהן הגדול במילואם. אך פשט הכתוב בזאת – רק בסדר שאני כותב לכם כאן. ויש המפרשים בתורה ובתשובה ] נגן – יום הכיפורים כולל כניסת הכוהן למקום בו הכרובים שהם כאיש ואשה, וכולל גם את מחולות הבנות בלבן לקראת נישואין, בדומה לכתוב בשיר השירים בו עם ישראל הוא הצלע הנשית ביחס לה', כי יום הכיפורים הוא היום בו נשלמה הברית עם ה' בלוחות השניים. הריקוד גם מצביע על כך שהיחס הנכון בין בני אדם הוא הדרך לעבודת ה'. רבי עקיבא הוא שאמר איש ואישה זכו שכינה ביניהם והוא שאמר כי שיר השירים הוא קודש קדשים.   הרבי – הכהן הגדול צריך להיות נשוי, ולאחר העבודה לחזור לביתו, כלומר שיתוף אשתו בהשראה שקיבל תהווה השלמת עבודת היום. וזה בא ללמדנו שהתכלית היא להוריד את הקדושה לעולם. בגדי בד חדשים כל יום כיפור להדגיש שהוא הופך כאילו לאיש חדש.  הכפרה של יום כיפור אינה שליפת החטאים מתוכנו אלא הרמתנו למצב בו אין החטא נחשב למאומה. וזה על ידי ההתקרבות הטבעית שלנו לה'. מדוע הקרבנות והמנחות מביאות נחת רוח לה'? זה מכיוון שאלו מעשים הבאים רק לשם כך בלי תערובת משהו אחר. ולכן גם קדושת התפילות שכולן מיוחדות לשם התקרבות לה'. וחי בהם – המצוות מחיות את האדם וגם הוא מחייה את המצוות, ונעשה בכך שותף לבריאת וקיום העולם . לשם כך אנחנו חייבים להשתדל להיות בריאים ושמחים.  האבות לא נהגו על פי דיני העריות, כי דאגו לכך שגם נשותיהם יהיו המתאימות לחינוך הנכון ולא כנעניות וכד'. רק אנו הצטווינו להתרחק מערווה - ושמרתם את משמרתי – עשו סייג לתורה כדי להבטיח שלא תיכשלו בחטא. יונתן זקס – התנהגות ומאבקי משה בעקבות העגל ועד ללוחות השניים הם שיא של התמודדות, שההמשך לה יכול להיות רק קביעת טקס  ליום זה לכהן הגדול . וזה דומה לנאמר על ידי בן פזי שאת הכבש אחד תעשה בבוקר זה הכלל הגדול ביותר. הפיכתם של מעשים לכללי התנהגות ולשיגרה היא הנקודה המייחדת והשומרת על עם ישראל.   תכנו של יום כיפור הוא בעיקר הווידוי – האומץ להודות על טעויות שכה קשה לאנשים. עבודת יום הכיפורים באה שנה לאחר הלוחות השניים. היהדות מעודדת את ההודאה בטעות בשלשה דרכים – א. ה' סולח, ב. הבחנה בין החטא לחוטא, ג. יום כיפור מקרין לכל השנה ויוצר תרבות של כנות. ואולי יהדות נגזרת מהשם יהודה שהודה בחטאו.  עזאזל – לפי הרמב"ם מייצג השעיר את ההתרחקות מכל מעשינו הלא טובים. כאשר העם כולו משתתף בכפרה, העם נגאל מן הבושה, שכרגיל אינה מתבטלת. מידן  - עבודתנו ביום כיפור מקבילה למעשי משה ביום זה – אמירת י"ג מידות, תפילה – חז"ל אמרו שמשה ראה את ה' כמתפלל. וכיפר בעדו ובעד ביתו(טז יא)– ספורנו– מכפר בשני הוידויים, טרם שחיטת החטאת. והשורף אותם יכבס בגדיו (טז כח) – רמבן – רק האחרון שהצית את האש.          חוקת עולם.. תענו את נפשותיכם ומלאכה לא תעשו (טז כט)- אברבנאל – שתי מצוות אלה יכפרו עליכם כשאין מקדש, כי בזמן המקדש נדרשת גם עבודת כוהן גדול. לפני ה' תטהרו (טז ל) – כלי יקר – לפני בקשת הסליחה תיטהרו על ידי תשובה.
שבת שבתון היא לכם (טז לא) - ש"א שנרב – לכם ולא שבת לה' כבעשרת הדיברות [ובשמיטה ועוד], כי זה מועד הנקבע על ידי בית דין בקידוש החודש.          אשר ישחט.. ואל פתח אוהל מועד לא הביאו להקריב.. ונכרת האיש (יז ג) – רמבן – כי במדבר לא הותר בשר תאווה מהמינים המוקרבים. ורש"י פירש במוקדשים - לפי דעת יחיד. הכתב והקבלה – הכרת כאן היא לאיש – שייכרת גופו בלבד, אבל על רוב עוונות נאמר ונכרתה הנפש  - לאחר שנפרדה מהגוף, ועל עבודה זרה כתוב היכרת תיכרת הנפש ואמרו חז"ל שזה בעולם הזה ובעולם הבא. חוקת עולם תהיה זאת להם לדורותם (יז ו) – ריג'יו – ברור שאין הכוונה לאיסור בשר תאווה שהיה רק במדבר אלא ללא יזבחו לשעירים ולכן נאמר זאת – אחת בלבד.
ואיש.. אשר יאכל כל דם.. והיכרתי.. ואני נתתיו לכם לכפר (יז י) – רמבן – איסור דם חיה ועוף הוא אגב המינים הנקרבים, ובחלב נאסר רק של המינים הנקרבים, כי קל יותר להבדיל בין חלב לחלב.
אשר יצוד חיה או עוף ושפך דמו וכיסהו בעפר (יז יג)– כלי יקר – שלא יבוא לידי אכילת דם, אבל בבהמה מובן הדבר לאנשים, כי דמם נזרק למזבח.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה