יום ראשון, 12 במאי 2019

אמור - המקלל

אמור – המקלל
כפי שאמרנו פרשת אמור עוסקת בנושא על הסתעפויותיו – קדושת האל, עם ישראל, המקום [המקדש והארץ] והזמן.
התורה בחרה לסיים את הפרשה מזווית מבט מיוחדת – המקלל.
הוא מוצג לנו לא בשמו, אלא במיוחד לו [ויקרא כד 10]
"...י וַיֵּצֵא בֶּן-אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן-אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..."
כאן החשיבות היא בשני פרטים: בן איש מצרי, שוכן בתוך בני ישראל.

כאשר האם בחרה להוליד בן מאיש נכרי - הסירה מעליו סגולת בן עם ישראל לקבל קדושה; זה שהוא גר בתוך העם אינו מקנה זכויות [אם הוא לא גר תושב בארץ או גר צדק], וכאשר הובהרה לו עובדה זו  הוא נחשף במלוא קלונו [בראשית עשרת הדברות הוזהרו בני העם "לא לשאת את שם ה'", "ונוקב שם ה' מות יומת". הוא, במעמד בני ישראל, עבר על שני הצווים. במתן צווים אלה מבהירה לנו תורת ה' כי התנהגות כזו בקרב המחנה יש לה השפעה על המצאות השכינה בקרב המחנה. העם נדרש להיפרד מעובדי האלילים סביבו\ והפרת צו זה יש לה משמעות על אפשרות החלת הקדושה בין ה' לעמו.

[נכתב בעקבות דבריה של ד"ר יסכה זימרן ב"מקור ראשון"]

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה