פסח

פסח

את דברי אבקש לפתוח בתודה מיוחדת לידידנו הדגול שלמה בן הראש, שזיכה אותי והזמינני לשאת דברים בפני הקהילה הקדושה "רננים" בשבת הגדול בסעודת הצהרים.

הסכמתי מיד, כי ידעתי שיש במאגר הנתונים שלי שלוש הרצאות מוכנות [אחת - לשבת הגדול, אחת - למהותו של סדר הפסח, ואחת על ארבעה בנים]. אולם בידעי כי עלי לשאת דברים בפני קהל שכולם חכמים, כולם נבונים, כולם יודעים את התורה והרבה בהם ביקורתיים – היה עלי לעבור ולשפץ, ואכן נגלתה לי גישה חדשה, אחרת מזו שהיתה מוכנה ומזומנת – ועל כך נתונה תודתי העמוקה.

במה נתיחד חג הפסח משאר המועדים: הוי אומר במצוות הדיבור. כבר בתורה נאמר לנו שאיו די בהקרבת קרבן הפסח אלא "ואמרתם זבח פסח הוא". הגדיל רבן גמליאל ואמר: "כל שלא אמר שלושה דברים אלו – פסח מצה ומרור לא יצא ידי חובתו [בחגים האחרים אנו נתבעים לעשות, ואילו כאן עלינו לעשות ולומר].

שכן עיקר מהותו של חג זה הינה מחשבתית-חינוכית.

הסדר המפואר שעלינו לערוך הוא חינוך בדרך החוויה, וההסברים הנלווים לו – הדיבור – הם העברת מסר ופיתוח החשיבה. כמו שנאמר "פה-סח הוא לכם".

אחת מתקנות חז"ל שחודשו לאחר החורבן היתה - העברת המשמעות המרכזית של החג – מקרבן הפסח [שעיקרו היה תוך ריכוז המשפחה בבית] אל "פה-סח", ההגדה - שגם היא עיקרה בחיק המשפחה [שתיהן מצווה מן התורה ורק הסיטו את נקודת הכובד].

את עיקר הדינים ריכזו סביב המצה ו"לא ייראה לך חמץ".

מעניינת הדגשת התורה על השייכות בין הפסח ובין ארץ-ישראל, ככתוב במקרא: [שמות י'ב 25-26] "והיה כי תבואו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דיבר, ושמרתם את העבודה הזאת. והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת לכם? ואמרתם: זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל.."

נשמע מוזר, "פקודת המבצע" של משה לעם לקראת היציאה ממצרים היתה לא על אריזה או מהלך-שדרת המסע, אלא לרכז את כל המשפחה ולשבת בבתים סביב   גדי-צלי-אש, אך לסיים מוקדם כי יש לצאת השכם בבוקר לדרך. בשעה כזו האם הנושא החשוב שיש לומר הוא: מה תאמרו לילדיכם לאחר שתגיעו אל הארץ המובטחת?

התשובה היא אכן כך - משה טורח מראש להציב בפני העם את היעד-הייעוד: "דור הבנים", עליכם כבר לדעת כיצד תחנכו את ילדיכם, ומה תאמרו להם על הערב הזה, כאשר הדגש יהיה על "ואת בתינו הציל". הבית היהודי יקום סביב ה"זבח משפחה"!

יתר על כן, בהמשך מפורט הנושא החינוכי וניתנות הנחיות דידקטיות לצורת התשובה - בהתאמה ליכולת הקליטה של כל ילד ["כנגד ארבעה בנים"]. ניתנה הוראה מפורטת לתהליך חינוכי-חגיגי-משפחתי, אליו הוסיפו חז"ל לאחר חורבן הבית, כחלק אינטגרלי, את הציפיה לאליהו הנביא. כי ההליך החינוכי אינו רק על הגאולה שהיתה לאבותינו ולנו, אלא גם לקראת הגאולה העתידית.

ולכן ברור מדוע היא קשורה דוקא לעם ישראל בארץ ישראל.

מצאתי התייחסות מענינת [כמעט נבואית] בכתביו של הראי"ה קוק :

"מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ-ישראל ובישראל בפרק שהתחלת תחית האומה תתעורר לבוא... השאיפה לאידיאלים נישאים וקדושים... עד אשר יבוא סער ויהפך מהפיכה.." [אורות התחיה מ"ד]

המחשה אקטואלית ראינו בימים האחרונים – התגובה של נושאי דגל אידיאל השוויון שיצאו חוצץ נגד "מכתב הרבנים" אשר קרא לא להשכיר דירה לערבי - בעוד אין זו "יזמת רבנים" אלא צו מפורש של התורה "לא תחונם" = לא תתן להם [לבני עם אויבך] חניה בקרבך. התורה צפתה מראש שמול האויב הרב והעצום מאתנו, סיכויינו הוא בלכידות [נכון שהאידיאל יפה אך תורת ישראל מלמדת אותנו לחיות במציאות].