בהר

בהר

מפורסמת השאלה המוצגת בסוף חומש 'ויקרא' [אחרי שכבר למדנו את נושאי "המשכן" "הקרבנות" ו"המועדים", כאשר אנו רואים שהכתוב מתחיל מחדש]:

"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם – כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'.." [ויקרא כ'ה 1-2].

השאלה המוצגת היא: מה עניין שמיטה אצל הר סיני?

הסבר אפשרי [אשר לי הוא נראה כפשט - כוונת הכתוב]: הדגשה שמעמד הר סיני הוא ראשית דרך שיעדה הוא בניית חברה למופת של עם ישראל בארצו היעודה.

החוקים אשר ניתנו בסיני תכליתם היא: בניית עם היושב בארצו ומנהל אותה ע"פ חוקי התורה. תורת ישראל אינה מחשבה מופשטת, אלא מערכת כללים וחוקים לביצוע. והארץ אינה ככל הארצות אלא ארץ בדרגת קדושה מיוחדת המחייבת עיבוד תוך שמירה על כללים, מצוות וסייגים. וכשם שהאדם זקוק ליום מיוחד "יום השבת", כדי להשיג מעלה של קדושה - כך גם הארץ זקוקה ל"שבת" משלה.

'שבת הארץ' וחוקי 'היובל' הבאים מיד אחריה - מהווים את הרפורמה החברתית המתקדמת ביותר בהסטוריה. החוקים הללו מגנים על החברה מפני הפיאודלים [בימינו הפיאודלים הללו מכונים "יזמים"] ומבטיחים "דרור בארץ לכל יושביה" ואת זכותו של כל אדם "איש אל ביתו ואל אחוזתו תשובו".

רפורמה זו מבוצעת רק כאשר שלושת המרכיבים נפגשים:

התורה – העם – הארץ ["כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם”].

כדי להבין היטב ניתן מבט אל הפרשיות שקדמו לשלנו:

פרשת קדושים – עוסקת בקדושת האדם-העם;

פרשת אמור – בקדושת הזמן-המועדים;

פרשת בהר – בקדושת הארץ;

היובל הוא הרפורמה האגררית המתקדמת ביותר, השומרת על זכויות האדם, גם לאיש הירוד ביותר [לזה שנמכר לעבד בגניבתו] על חלקו באחוזת המשפחה ומנציחה את זכותו של כל אדם לנחלה. עם זאת, היא אינה חלה על העשירים שבנו להם 'טירות בבתי ערי חומה', ואינה חלה על ירושלים שלא נחלקה לשבטים. אך לא רק החזר קרקעות יש ביובל, אלא גם שחרור עבדים. כאשר 'עבד עולם' שבחר בחיי   עבדות משוחרר לחופשי.

לפי זה, בעת העלייה לרגל, אין בעל נדל"ן ירושלמי זכאי לגבות שכר דירה, כי "לי כל הארץ" ולכל יהודי יש חלק בעיר הקודש.

ההפטרה חוזרת על הרעיון ומוסיפה לו ממד נוסף – התקווה. גם ברגעי הייאוש הקודרים – המשך לקוות.

העיר שהיתה נתונה זה שלוש שנים במצור על ידי צבאות בבל האדירים, כאשר בתוך העיר משתוללות המגפות והרעב, הגיעה למצב נואש. אך דוקא במצב זה נצטווה ירמיהו הנביא המוחזק בכלא להכריז: "עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת" [ירמיהו לב 15] ואפילו לערוך עסקת קרקעות לדוגמא.

להדגיש את הרעיון אביא את דברי דודי הדגול – הרב ר' מנחם בן-ציון זקס זצ"ל:

על דברי רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה". כלומר הכלל הגדול הזה המקיף את כל החובות החברתיות – אנו מצווים עליו מן התורה, מהר סיני: "נימוס ודרך ארץ", "יושר ואדיבות" – אינם רק כללי קיום הומניטריים אלא הם מצווה מן התורה הבאה להוציא מן האדם את האנוכיות, ללמד אותו את היחס לחלש. 

מוסיף דודי, שהיה ראש מערכת החינוך יהודי בשיקאגו ורב הקהילה  - כי רבו הפונים אליו בשאלות של איסור והיתר, של בשר וחלב, של הידור בארבעת המינים, אך לא פנו אליו בשאלות של עזרה לאלמנה וליתום, של יושר במסחר.

כיוון שכבר הזכרתי משהו מחוכמתו של דודי, אומר עוד 'וורט' נאה ששמעתי ממנו על פרשת השבוע. נאמר [דברים כ'ה 10]: "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו" - כאשר אדם מתרושש ויורד מנכסיו, קרוביו נוטים להתרחק ממנו, אך אם מזלו עולה והוא מתעשר שוב – הקרובים שהתרחקו שבים אליו. לכן אם תשובו איש אל אחוזתו ממילא איש אל משפחתו תשובו!"

שבת שלום !