תשעה באב חורבן עם ישראל
בהיותי נער כבן 20-18, כאשר חזרתי בליל תשעה באב מאמירת "איכה" בבית הכנסת בבכי ונהי תוך היותנו יושבים על עפר הארץ לאור נרות, עליתי ברחוב בן יהודה השומם כשמרבית החנויות סגורות וחשוכות. והנה
קצת לפני פינת רחוב המלך ג'ורג', בוקעת מהפתח המואר של אחד מבתי הקפה המפורסמים בירושלים של אז [נדמה שקראו לו "ניצן"] נגינה רמה ועליזה, ואנשים יושבים ביום הצום ומטיבים לבם בקפה ועוגות קצפת. מטבעי אינני מן התוקפנים–האגרסיביים, אך הפעם חשתי פגיעה. העזתי ונכנסתי לפתח בית הקפה, שלפתי מן הקיר את תקע החשמל של הרמקול והרמתי קולי "בושה וחרפה. ביום זה כל עם ישראל צם ואבל על החורבן הנורא, ואתם חייבים לבוז לנו בפרהסיה?". בעל הבית או אחד המלצרים חש אלי, ליפף אותי בזרועותיו וניסה לזרוק אותי החוצה. אך לפתע הופיע לידי בחור מזוקן בגילוי ראש, ניער את המלצר ממני ואמר בקול רם וצלול: היום זה לא צום דתי, זהו אבל לאומי, ואתם אינכם ראויים לחיות בארץ ישראל. סעו לכם לאמריקה ולאירופה ואל תבואו הנה". לתמהוני, אף אחד לא העז לגשת אליו ולענות לו. חלק מן היושבים התחמקו בלאט מן הקפה, והוא פנה לבעל הבית ואמר: "סיים את החגיגה, הורד את התריסים וכבה את האורות". וההוא אכן הפסיק את הנגינה, רוב היושבים עזבו, אך לא כיבה את האורות. כמה שנים לאחר מכן כנראה 1963 הקפה נשרף.
היה נראה שהוא בעל סמכות, שאיש לא העז לערער עליה. לאחר שהקפה נסגר פניתי אליו ואמרתי לו "תודה לך, לי קוראים יצחק זקס ואני חייל בנח"ל". הוא השיב "לי קוראים ירמי" ואז נפל לי האסימון [אם צריך הסבר לביטוי נא שאלו אחד הוותיקים]. היה זה ירמי ברדנוב, גיבור ישראל, קצין החבלה האגדי של הצנחנים. עטור התהילה מיחידת 101, אגדה חיה.
אני מביא את הסיפור כדי להבהיר לעצמנו ולכולם אכן, כך הדבר.
תשעה באב הוא יום אבל לאומי-חברתי וכבר חז"ל עמדו על כך כאשר תהו על הסיבות, למה חרב בית שני? והנימוק המרכזי שהם נותנים "על שנאת חינם", על מריבות ומלחמת אחים. גם היום עלינו ללמוד את הלקח - אנו מצויים בתהליך של תקומת בית שלישי, והוא נתון בסכנה רבה. לא בשל האויבים מבחוץ אלא בשל התהום מבפנים. כאשר חלק מיושבי הספינה הקרויה 'מדינת ישראל' מכורים להנאת החושים ולהתקדמות-אישית [קריירה] ואינם חשים בגודל השעה ובמשימה המוטלת על כולנו – הקמת מקלט לאומי לכל אחינו. והמשטר בנוי על מפלגןת - כלומר -פלגנות ושיסוי
סלחו לי אם אביא דוגמא ממסגרת אחרת: תאונה אינה קורית, היא נגרמת ! על כולנו לשלב ולהשתלב במשימה. כולנו אחים יחד שבטי ישראל!
ואפילוג,:כעבור כמה שנים, ואני אז ממלא מקום מג"ד חי"ר בחטיבת ירושלים, נשלחתי עם יחידתי לאבטח ציר [דרך עפר] בהרי יהודה. הסתובבתי בין הפלוגות וכאשר חזרתי למטה אמר לי השליש, כולו נרגש: היו כאן כמה מפקדים מן הצנחנים ואתם אחד מזוקן ששאל עליך אישית. עד היום איני יודע מה הייתה מטרת האבטחה הזו ומי בא לראות אותי. אך יש סבירות שהיה זה ירמי. כעבור זנן הסיפור התפרסם ויום אחד צלצלה אלי מישהי שהציגה עצמה כאחותו של ירמי[נדמה לי עדי ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה