וירא אליו
ספר "בראשית" הוא הקשה ביותר מבין חמשת חומשי התורה להבנה של פשט לעומק, דוקא מפני שהוא מובא בצורה סיפורית, קלה לכאורה. זאת כי התורה אינה ספר הסטוריה - גם לא ספרות יפה, ויש צורך להעמיק בכל קטע ולהבין מה רוצים לומר לנו ומה המסר שעלינו להפיק.
דוקא משום כך, אנסה היום להתייחס לצד הספרותי של ספר "בראשית". נוכל להבחין במבנה ספרותי מיוחד: מעברים חדים - ממצב אידילי שלֵו הכתוב עובר למצב טראגי סוער. ממצב אישי-אינטימי למצב קוסמי-אוניברסלי.
[כאן עלי לשאת שלמי תודה לרבי וידידי הרב פרופסור פנחס פלאי-הכהן זצ"ל, שעסק רבות בנושא זה וממנו למדתי].
בתחילת הפרשה אנו נמצאים ב-'אלוני-ממרא' עם אברם העברי היושב פתח אהלו כחום היום וצופה בשלושה אנשים הבאים מולו. אברם קם וקרב אליהם – ופונה בצורה הלבבית ביותר "אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך". סוף פרשתנו אינו אידילי כל כך, אנו בסיטואציה טראגית מאין כמוה, של אב ההולך לעקוד ולשחוט את בנו יחידו!
חז"ל מתייחסים בהרחבה לפרשת וירא ומציגים למופת את הכנסת האורחים. נביא דוגמא להרחבה זו:
שואל המדרש – למה התורה טורחת לספר לנו: "והוא יושב פתח האוהל כחום היום"? ומשיב: כי באותו יום ישב להבריא מפצע המילה, ויצא לראשונה לקבל קצת קרני שמש מרפא. עוד מביא המדרש, שהקב"ה עשה במיוחד יום חם מאד, שלא יבואו עוברי אורח ויתישו את אברם. אך אברם התגבר על הכאבים ויצא לפתח האוהל בחום הגדול כדי לחפש אולי יבואו אורחים. גם למונח 'פתח-האוהל' מתייחס המדרש ואומר 'אברם תכנן את אהלו כך שיהיו לו ארבעה פתחים, כדי שעובר אורח לא יצטרך להקיף כדי להכנס.
אגב, מי שמזדמן היום לאתר של 'אלוני-ממרא' [מדרום לחלחול ומצפון לקריית ארבע] נוכח כי האתר יושב על צומת, מעין סמל חיקוי לחשיבות שראה אברהם לפתוח אהלו לכל הכוונים.
כאשר ראה אברהם את שלושת האורחים [נדמו לו כערביים] כה שמח לקראתם עד שהתעלם מגילו ומכאביו ורץ לקראתם.
במה היה אברהם עוסק כאשר הגיעו האורחים? מספרת לנו התורה בפסוק הראשון של הפרשה: "וירא אליו ה'". הוא היה בעיצומו של מפגש עם הקב"ה, על זה אומרים חז"ל [מסכת שבת קכ'ז]: "מכאן שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה". רבש"ע מוכן להמתין עד שעובר אורח צמא ישתה או אדם רעב יאכל.
הסיפור מבליט שתי תכונות מהותיות באפיו של אברם-אברהם – הוא אינו מעיר את הטבח או את מנהל משק ביתו. כאשר הוא עוסק בקבלת אורחים – הוא עושה הכל בעצמו. והתכונה השניה – הזריזות, הכל בריצה. לעומת זאת לאורחים הוא אומר "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ" והוא רץ ביום החם אל הבקר.
אכן, ספר בראשית בנוי למופת גם מבחינה ספרותית – אך הניתוח מביא אותנו להכרה כי התורה מעבירה לנו מסרים ולקחים גם בעצם סגנון הסיפור.
לסיום אביא שתי דוגמאות אשר אסתפק בהבאתן, ואניח לשומע להפיק בעצמו את הלקח:
דוגמא א' עוסקת בהתנהגות אברהם. כאשר הקב"ה אומר לו כי הוא עומד להפוך את סדום [מקום זר לו] הוא מתווכח ומתריס: "האף תספה צדיק עם רשע"? ואחר נכנס למיקוח ארוך [אם כי ניתן להזכיר שאברם לאו דוקא משתמש במילים בוטות, אלא "דיברה תורה בלשון בני אדם"].
לעומת זאת מיד לאחר מכן ['ויהי אחר הדברים האלה'] אומר לו הקב"ה להעלות את בנו לעולה והוא אינו פולט אף מילה, הוא משכים וחובש את חמורו.
דוגמא שניה: נוגעת לסגנון. המילים שהכתוב בוחר, שאף מהן עלינו להפיק לקח.
בפניית אברם אל הנערים הוא אינו מסתפק באמרה: 'שבו לכם פה' אלא מוסיף 'עם החמור'. וכאשר הוא ממשיך בדרכו עם יצחק הכתוב אינו מסתפק במילים 'וילכו שניהם' אלא מוסיף מילה רבת משמעות 'יחדיו' !
ובמילה רבת משמעות זו נסיים כולנו יחדיו.
שבת שלום !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה