וירא – ממרא
נכתב במקרא כי אברהם יושב ב-'אלוני ממרא'. מיד צצה שאלה - הרי לאברהם היו בני-ברית: שלושת האחים ענר אשכול וממרא. לפי הסדר נראה שהאח המועדף הוא הצעיר. במה זכה דוקא הוא שהאתר יקרא על שמו?
עוסק בשאלה זו המדרש [לא מצאתי את המקום המדויק, לכן אני מצטט מן הזכרון]: כאשר ציוה הקב"ה את אברהם למול את עצמו [והוא בן למעלה מתשעים] נועץ אברהם בבני-בריתו וכך ענו לו:
ענר – אמר לו: "אל תימול" - הקב"ה ציוה על מילה לבן שמונה ימים, אתה כבר זקן מדי!
אשכול – אמר לו: אמנם זו מצוה, אבל בגילך ומצבך אתה נכנס למצב של פיקוח נפש, וזה מבטל את המצוה;
ממרא – אמר לו: הא-ל ציווך. לך ועשה !
סימן לדבר נתן מורי ורבי - הרב אברהם מוקוטובסקי, הידוע בשמו הספרותי 'אליהו כי-טוב' [אני מעריך שהייתי בכיתה ב' או ג' כלומר כבן שבע שנים, וכיום הריני מעל שמונים שנה, דבר המראה כי אם נותנים סימן – זוכרים!] והסימן היה ראשי תיבות באידיש:
ענר אמר לו עלטער נאר [טיפש זקן]
אשכול – איז-נישט קיין שאיילה, כענסטו וייטער לייבן? [אין שאלה בכלל, אחרי זה האם תחיה?]
ממרא – אמר לו "מאך מילה רעב אברום" [עשה ברית מילה רבי אברהם].
אבל בעצם השאלה הגדולה היא: אברהם אבינו היה עמוד האמונה [והוכיח זאת בעשרה נסיונות]. אם הקב"ה ציוה אותו, מדוע הלך להיוועץ בכלל?
יש כמובן כמה תשובות:
א. על מדרש אין להקשות קושיות, כי אינו בא לתאר מעשים ועובדות אלא להעביר אלינו רעיונות ומסר מוסווים במעשיה ספרותית.
ב. אברהם היה ממלא אחר ההוראה בכל מקרה, אך היה נראה לו כי מן הראוי לתת לחברי-אמת להביע דעתם;
ג. העובדה היא שהוא מל את עצמו, אולם נוכח לדעת מי הם חבריו ומה דעתם [אגב, גם בלי להתייחס לגיל המופלג, האם מי מהקוראים מכיר אדם המסוגל למול את עצמו?]
ד. גם החברים נמנעו מלומר לו – "לא", אלא חיוו דעתם. ואכן תפקידו של חבר להתריע אם נדמה לו שחברו נעשה חסר דעת או מכניס עצמו לסכנות.
ה. שונה "מצות מילה" ממצוות אחרות. במצוה רגילה - אם לא עשה אותה כראוי, הוא יכול לחזור ולעשותה מחדש בצורה הראויה, ואילו מצות מילה הנה חד-פעמית ואינה ניתנת לתיקון!
ו. אברהם קיבל הוראה: "בן שמונת ימים ימול", ולכן נועץ האם עליו להמתין להוראה מפורשת?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה