פסח – עבדים היינו

 פסח – עבדים היינו

אחד הדברים התמוהים המהווה הבדל בין ישראל לעמים, הוא המסורת על התהוות העם ומוצאו.

למשל, הרומאים מפיצים כי מוצאם מצמד האחים רומוס ורומולוס שהיו ממלכי רומא הראשונים, ולפי המיתוס היו מצאצאי האלה ונוס אשר גודלו על ידי זאבה, ומצאצאי האל מארס [אל המלחמה]. ואילו אנו אומרים בגאון: "עבדים היינו לפרעה במצרים", ואילו לפחות היינו ממשיכים – 

קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה

עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב

אֵש נְקָמוֹת הַלַּב לִחֵכַה

לִקְרַאת אוֹיַב הִכּוֹן לַקְרָב.

עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה

קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה

עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב

אֵש נְקָמוֹת הַלַּב לִחֵכַה

לִקְרַאת אוֹיַב הִכּוֹן לַקְרָב.

עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה

 

"כתרגומו הנפלא של שלונסקי

אבל זה המנון זר, "האינטרנציונל",

 ומה יש לו להתפאר בעבדות מחפירה?

התשובה היא – איננו חוגגים את היותנו עבדים, אלא את "..וַיּוֹצִיאֵנוּ ה'ָ אֱ-לֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה"

עורכי ההגדה בחרו 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח'.

והתשובה לשאלה זו היא כדרכם של יהודים - בשאלה קשה יותר:

היכן היה הא-ל בשואה? אותה אנו אומרים במובלע בהמשך, "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו".

והתשובה - הא-ל הגדול איוה לו משכן בלבו של האדם, ובכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

הגדה של פסח באה לומר לנו, לא האפיזודה ההסטורית על כל נוראותיה מקמנו בהווה ההסטורי. עלינו לדעת מה קרה בעבר כדי לצפות לעתיד !